מצפן בלב ים

.

מַצְפֵּן בְּלֵב יָם

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהכנה לשיעור (26.6.08)

–

אָדָם עִם נְקוּדָה שֶבַּלֵּב

הוּא כְּמוֹ אוֹנִיָּה בַּיָּם.

הוּא לא יוֹדֵעַ לְאָן לִפְנוֹת,

אֵין שוּם סִימָנִים.

–

רַק אִם מִתְחַבֵּר

עִם הַחֲבֵרִים,

אָז הַחִיבּוּר אִיתָם

הוּא כְּמוֹ מַצְפֵּן,

שֶמַּרְאֶה לוֹ לְאֵיזֶה כִּיווּן

הוּא צָרִיך לְהִתְקַדֵּם.

–

matzpen belev yam

lefi divrei rav mitoch hachana leshiur boker 26.6.08

–

adam im nekuda shebalev

.hu kmo oniya bayam

,hu lo yo-de-a le-an lifnot

.ein shum simanim

–

rak im mitchaber

,im hachaverim

az hachibur itam

,hu kmo matzpen

shemareh lo le-eizeh kivun

hu tzarich lehitkadem.-

.

–

Компас в сердце моря

.М. Лайтман, из подготовки к утреннему уроку 26.06.2008

–

Человек с точкой в сердце
.он как судно в море
,Он не знает куда поворачивать
.нет никаких признаков

–

Только если объединится
,с друзьями
то объединение с ними
,оно как  компас
который показывает ему в каком направлении
.он должен продвигаться

–

–

אהבה אחת

–

אַהֲבָה אַחַת

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498

 –

עַל יְדֵי שְׁחִיקַת הַלְּבָבוֹת,

אֲפִילוּ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל אֵיתָנִים,

כָּל אֶחָד מוֹצִיא חֲמִימוּת

מִקִּירוֹת לִבּוֹ,

 –

וְהַחֲמִימוּת גּוֹרֶמֶת

לְנִיצוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶׁמִּתְרַקֵּם מִזֶּה

לְבוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה,

– 

וּשְׁנֵיהֶם מִתְכַּסִּים

בִּשְׂמִיכָה אַחַת,

הַיְינוּ שֶׁאַהֲבָה אַחַת

מְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אֶת שְׁנֵיהֶם,

 –

כִּי יָדוּעַ שֶׁדְּבֵקוּת

מְחַבֶּרֶת שְׁנֵי דְּבָרִים

לְאֶחָד.

– 

אש האהבה

אֵש הָאַהֲבָה

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498

–

כּל מַתָּנָה שֶנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ

הוּא כְּמוֹ כַּדּוּר

שֶעוֹשֶׂה חָלָל בְּאֶבֶן,

–

הֲגַם שֶהַכַּדּוּר הָרִאשוֹן

אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּאֶבֶן

אֶלָּא שְׂרִיטָה בְּעָלְמָא,

אֲבָל הַכַּדּוּר הַשֵּנִי

כְּשֶפּוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

כְּבָר עוֹשֶׂה חָרִיץ,

וְהַשְּלִישִי עוֹשֶׂה נֶקֶב.

–

וְעַל יְדֵי הַכַּדּוּרִים

שֶהוּא מַרְבֶּה לִקְלוֹעַ

אֲזַי הַנֶּקֶב מִתְפַּתֵּחַ

וְנַעֲשֶׂה מְקוֹם חָלָל

בְּלֵב הָאֶבֶן שֶל חֲבֵרוֹ,

שֶבּוֹ מִתְקַבְּצִים כּל הַמַּתָּנוֹת,

–

וּמִכל מַתָּנָה וּמַתָּנָה

נַעֲשֶׂה נִיצוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶמִּתְקַבְּצִים

כּל נִיצוֹצֵי הָאַהֲבָה

בַּחֲלַל לֵב הָאֶבֶן

וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה שַלְהֶבֶת.

–

כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין נִיצוֹץ לְשַלְהֶבֶת

הוּא בַּזֶּה,

כִּי בְּמָקוֹם שֶיֵּש אַהֲבָה

יֵש שָם גִּילוּי לַחוּץ, ­­

הַיְינוּ גִּילוּי לְכל הָעַמִּים

שֶאֵש הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בּוֹ.

–

וְאֵש הָאַהֲבָה

שׂוֹרֶפֶת אֶת כּל הַפְּשָעִים

שֶפּוֹגְשִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.

–

מי אני?

 כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י"ב, עמ' 104

–

אֲנִי מַרְגִּיש וְיוֹדֵעַ,

שֶאֲנִי תּוֹפֵס

מָקוֹם בָּעוֹלָם,

 –

וַאֲנִי מוּצָק,

וַאֲנִי חָם,

וַאֲנִי חוֹשֵב,

וְכַדוֹמֶה

מִגִילוּי פְּעוּלוֹת מַהוּתִי,

 –

אֲבָל אִם תִּשְאָלֵנִי

מַה מַהוּתִי עַצְמִי,

שֶכל אֵלּוּ הַגִילוּיִים

נִמְשָכִים מִמֶּנּוּ,

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לְהַשִיב לְךָ.

.

–

?mi ani

mitoch "mavo lesefer hazohar" shel Baal HaSulam

,ani margish ve-yo-de-a

she-ani tofes

,makom ba-olam

–

,va-ani mutzak

,va-ani cham

,va-ani choshev

,vechadomeh

,migiluy pe-u-lot mahuti

–

aval im tishaleni

,ma mahuti atzmi

shekol elu hagiluyim

,nimshachim mimeno

.ey-ni yo-de-a ma lehashiv lecha

–

?Who Am I

From "Preface to the Book of  Zohar" by Baal HaSulam

I feel and I know

that I take up space

,in the world

–

,and that I am solid

,and warm

,and that I think

and other such manifestations

,of the operations of my essence

–

but if you ask me

,about my own essence

,from which all these manifestations stem

.I do not know what to reply to you

–

–

חירות הרצון שלי

חֵירוּת הָרָצוֹן שֶלִי

כתבי בעל הסולם, מאמר "החרות", עמ' 414-415

–

אֲנִי יוֹשֵב,

אֲנִי מִתְלַבֵּש,

אֲנִי שָׂח,

אֲנִי אוֹכֵל.

– 

כּל זאת –

לא מִשוּם שֶאֲנִי

רוֹצֶה לָשֶבֶת כָּךְ,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּש כָּךְ,

וּלְדַבֵּר כָּךְ,

וְלֶאֱכוֹל כָּךְ.

–

אֶלָּא מִכֵּיוָון

שֶאֲחֵרִים רוֹצִים,

שֶאֵשֵב וְאֶתְלַבֵּש

וַאֲדַבֵּר וְאוֹכַל

בְּצוּרָה זוֹ.

–

כּל זֶה לְפִי

רְצוֹנָם וְטַעֲמָם

שֶל הַחֶבְרָה,

וְלא רְצוֹנִי הַחוֹפְשִי.

 

–

יֶתֶר עַל כֵּן,

אֲנִי עוֹשֶה כל אֵלֶה

עַל פִּי רוֹב בְּנִיגוּד לִרְצוֹנִי,

כִּי יוֹתֵר נוֹחַ לִי

לְהִתְנַהֵג בְּפַשְטוּת

בְּלִי שוּם עוֹל,

  –

אֶלָּא שֶאֲנִי מְשוּעַבָּד

בְּכל תְּנוּעוֹתַיי,

וְאָסוּר בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל,

בִּטְעָמִים וְנִימוּסִים

שֶל אֲחֵרִים,

שֶהֵם הַחֶבְרָה.

 –

אִם כֵּן

אִמְרוּ נָא לִי,

הֵיכָן חֵירוּת הָרָצוֹן שֶלִי?

–

–

להיות חופשי

לִהְיוֹת חוֹפְשִׁי

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בפתיחת (17.10.06) "בית קבלה לעם"

–

אֲנַחְנוּ

בְּמִסְגֶּרֶת הָעוֹלָם הַזֶּה

לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי

לא בַּעֲלֵי בְּחִירָה.

– 

אֶלָּא אִם הָאָדָם

יוֹצֵא מֵעַל הַחוֹמֶר הַזֶּה,

וּמַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ

אֶת הַכּוֹחוֹת שֶׁפּוֹעֲלִים

עַל הַטֶּבַע שֶׁלּוֹ,

עַל הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ,

–

אָז דֶּרֶךְ הַכּוֹחוֹת הָאֵלֶּה,

יֵשׁ לוֹ כְּבָר בְּחִירָה

לְנַהֵל אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ,

וְלִהְיוֹת חוֹפְשִׁי.

–

תפיסת המציאות

– 

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ד, עמ' 112

– 

בְּחוּשׁ הָרְאִיָּה שֶׁלָּנוּ,

שֶׁאָנוּ רוֹאִים לְפָנֵינוּ

עוֹלָם גָּדוֹל עֲנָקִי,

וְכל מְלוֹאוֹ הַנֶּהְדָּר.

–

הֲרֵי בֶּאֱמֶת

אֵין אָנוּ רוֹאִים כּל זֶה

אֶלָּא רַק

בִּפְנִימִיּוּתֵנוּ עַצְמָה,

 –

כְּלוֹמַר, בַּמּוֹחַ הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּנוּ,

יֵשׁ שָמָּה כְּעֵין מְכוֹנָה פוֹטוֹגְרָאפִית

הַמְצַיֶּירֶת לָנוּ שָמָּה

כּל הַנִּרְאֶה לָנוּ,

–

וְלא כְּלוּם מִחוּץ לָנוּ.

 –

איור עם שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (18.8.08) על "מבוא לספר הזוהר"

חושים של מלאך

חוּשִׁים שֶׁל מַלְאָךְ

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י"ב, עמ' 104

–

אִם אָנוּ מַבִּיטִים עַל שׁוּלְחָן.

לְפִי חוּשׁ הַמִּישׁוּשׁ

אָנוּ מַרְגִּישִׁים

שֶׁהוּא דָּבָר קָשֶׁה.

– 

וְכֵן אֶת מִידַּת הָאוֹרֶךְ

וְהָרוֹחַב שֶׁלּוֹ,

וְהַכל רַק

לְפִי עֵרֶךְ חוּשֵׁינוּ.

 –

אֲבָל אֵין זֶה מְחַיֵּיב

שֶׁהַשׁוּלְחָן יִהְיֶה נִרְאֶה כֵּן

לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ

חוּשִׁים אֲחֵרִים,

 –

לְמָשָׁל בְּעֵינֵי הַמַּלְאָךְ,

בָּעֵת שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַשׁוּלְחָן

אֲזַי רוֹאֶה אוֹתוֹ

לְפִי חוּשָׁיו.

– 

לָכֵן אֵין לָנוּ לִקְבּוֹעַ

שׁוּם צוּרָה בְּעֵרֶךְ הַמַּלְאָךְ

כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים

אֶת חוּשָׁיו.

– 

חמישה חושים

חֲמִישָׁה חוּשִׁים

 כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י"ב, עמ' 104

–

חוּשׁ הָרְאִיָּה,

מַצִּיעַ לָנוּ רַק צְלָלִים

מִן הַמַּהוּת הַנִּרְאֵית,

בְּעֵרֶךְ הִתְרַשְּמוּתָם מוּל הָאוֹר.

 –

וְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה,

הוּא רַק כּוֹחַ הַכָּאָה

שֶׁל אֵיזֶה מַהוּת בַּאֲוִיר.

וַאֲוִיר הַנִּדְחָה מִכּוֹחוֹ,

מַכֶּה עַל הַתּוֹף שֶׁבְּאוֹזְנֵינוּ.

וְאָנוּ שׁוֹמְעִים

שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה מַהוּת בְּקִרְבָתֵנוּ.

 –

וְחוּשׁ הָרֵיחַ,

הוּא רַק אֲוִיר יוֹצֵא מֵהַמַּהוּת

וּמַכֶּה עַל עֲצַבֵּי הָרֵיחַ שֶׁלָּנוּ,

וְאָנוּ מְרִיחִים.

–

וְכֵן הַטַּעַם,

הוּא רַק תּוֹלָדָה

מִנְּגִיעַת אֵיזֶה מַהוּת

בַּעֲצַבֵּי הַטַּעַם שֶׁלָּנוּ.

–

הֲרֵי שֶׁכָּל ד' הַחוּשִׁים הָאֵלּוּ

אֵינָם מַצִּיעִים לָנוּ

רַק גִילוּיָם שֶׁל הַפְּעוּלוֹת

הַמְסוֹבְבוֹת מֵאֵיזוֹ מַהוּת,

וְלא כְּלוּם מִן מַהוּת עָצְמָה.

– 

וַאֲפִילוּ חוּשׁ הַמִישׁוּשׁ,

שֶׁהוּא הֶחָזָק מֵהַחוּשִׁים,

הַמַּבְדִּיל בֵּין חָם לְקַר

וּבֵין מוּצָק לָרַךְ,

הֲרֵי כָּל אֵלּוּ אֵינָם,

אֶלָּא גִילוּי פְּעוּלוֹת

שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּהוּת,

וְהֵמָּה רַק מִקְרִים שֶׁל הַמַּהוּת,

.

– 

כִּי הַחַם אֶפְשָׁר לְקַרְרוֹ,

וְהַקַּר אֶפְשָׁר לְחַמְּמוֹ,

וְהַמּוּצָק אֶפְשָׁר לְהָפֵּךְ

בִּמְלֵאכֶת הַכִימְיָה לְנוֹזְלִים,

וְהַנּוֹזְלִים לַאֲוִירִים,

דְּהַיְנוּ רַק גָּאזִים,

שֶׁכְּבָר פָּקַע לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ

כָּל הֶבְחֵן מְה' הַחוּשִׁים,

–

וְעִם כָּל זֶה

עוֹד הַמַּהוּת קַיֶּימֶת בּוֹ,

שֶׁהֲרֵי אַתָּה יָכוֹל שׁוּב

לְהַפֵּךְ אֶת הָאֲוִירִים לְנוֹזְלִים

וְהַנּוֹזְלִים לְמוּצָק.

–

הֲרֵי בְּעָלִיל לְעֵינֶיךָ,

שֶׁה' הַחוּשִׁים

לא יְגַלּוּ לָנוּ שׁוּם מַהוּת,

אֶלָּא רַק מִקְרִים

וְגִילוּי פְּעוּלוֹת מִן הַמַהוּת.

–

וְנוֹדַע, שֶׁכָּל מַה

שֶׁאֵינוֹ בָּא אֵלֵינוּ בְּמוּחָש

אֵינוֹ בָּא גַּם בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּנוּ,

וּמַה שֶׁלא יָבוֹא בַּדִּמְיוֹן

לא יָבוֹא לְעוֹלָם בַּמַּחֲשָׁבָה,

וְאֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִשְׂכִּיל אוֹתוֹ.

– 

הֲרֵי שֶׁאֵין לַמַּחֲשָׁבָה

תְּפִיסָה כְּלַל בַּמַּהוּת.

וְלא עוֹד,

אֶלָּא אֲפִילוּ מַהוּתֵנוּ עַצְמֵנוּ,

לא נוֹדַע לָנוּ מַה הִיא.

 –

משל על בן העשיר במרתף

מָשָל עַל בֵּן הֶעָשִיר בַּמַּרְתֵּף

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת כ"ה, עמ' 715

–

לְעָשִיר גָדוֹל

הָיָה בֵּן יָחִיד

רַךְ בַּשָנִים.

 –

וַיְהִי הַיוֹם

וְהֶעָשִיר נֶאֱלַץ הָיָה

לִנְסוֹעַ לְמֶרְחַקִּים

לִתְקוּפָה שֶל שָנִים רַבּוֹת.

.

וְיָרֵא הֶעָשִיר

שֶמָּא בְּנוֹ

יְפַזֵּר אֶת רְכוּשוֹ

בְּעִנְיָין רַע.

– 

עַל כֵּן הִתְחַכֵּם,

וְהֶחְלִיף אֶת רְכוּשוֹ

בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת

וּמַרְגָלִיוֹת וּבְזָהָב.

.

– 

וְכֵן בָּנָה מַרְתֵּף גָדוֹל

עָמוֹק בָּאֲדָמָה,

וְהִטְמִין בּוֹ אֶת כּל הַזְהָבִים

וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהַמַּרְגָלִיוֹת,

וְגַם אֶת בְּנוֹ הִכְנִיס שָם.

–

וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים לוֹ,

וּפָקַד עֲלֵיהֶם שֶיִשְמְרוּ אֶת בְּנוֹ

שֶלא יֵצֵא מִן הַמַּרְתֵּף,

עַד מְלואת לוֹ עֶשְׂרִים שָנָה.

– 

וּבְכל יוֹם יוֹרִידוּ לוֹ

מִכּל מַאֲכָל וּמַשְקֶה,

אַך בְּשוּם אוֹפֶן

שֶלא יוֹרִידוּ לוֹ

אֵש וְנֵרוֹת.

.

–

וְשֶיִבְדְּקוּ אֶת הַקִּירוֹת

מִכל סֶדֶק

שֶלא יִפְּלוּ שָם

קַרְנֵי הַשֶּמֶש.

– 

וּלְמַעַן בְּרִיאוּתוֹ

יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִן הַמַּרְתֵּף בְּכל יוֹם

לְמֶשֶך שָעָה אַחַת

וִיטַיְילוּ אִיתוֹ בְּחוּצוֹת הָעִיר,

אֲבָל בִּשְמִירָה מְעוּלָה

שֶלּא יִבְרַח,

 –

וּכְשֶיִּמְלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים שָנָה,

אָז תִּתְּנוּ לוֹ נֵרוֹת

וְתִפְתְּחוּ לוֹ חַלּוֹן

וְתָנִיחוּ לוֹ לָצֵאת.

–

מוּבָן שֶצַּעֲרוֹ שֶל הַבֵּן

הָיָה עַד אֵין קֵץ,

וּמִכּל שֶכֵּן בְּעֵת שֶטִיֵיל בַּחוּץ,

וְרָאָה שֶכל הַנְּעָרִים

אוֹכְלִים וְשוֹתִים וּשְׂמֵחִים בַּחוּצוֹת,

בְּלִי שְמִירָה וּבְלִי זְמַן קָצוּב,

.

— 

וְהוּא נָתוּן בְּבֵית כֶּלֶא,

וְרִגְעֵי אוֹרָה סְפוּרִים לוֹ,

 וְאִם הָיָה מְנַסֶּה לִבְרוֹחַ

מַכִּים אוֹתוֹ בְּלִי חֶמְלָה.

 –

וְיוֹתֵר הוּא נִדְאַב וְנִדְכָּא

בְּשומְעוֹ שֶאָבִיו בְּעַצְמוֹ

הֵסֵב לוֹ כּל הַיָּגוֹן הַזֶּה,

כִּי הֵמָּה עַבְדֵי אָבִיו

עוֹשִׂים פְּקוּדַת אָבִיו.

– 

כַּמוּבָן שֶחוֹשֵב,

שֶאָבִיו הוּא הָאַכְזָר הַגָּדוֹל

מִכּל הָאַכְזָרִים הַקַּדְמוֹנִים,

כִּי מִי שָמַע כָּזאת.

.

בַּיּוֹם שֶמָּלְאוּ לו עֶשְׂרִים שָנָה,

שִלְשְלוּ הָעֲבָדִים אֵלָיו

נֵר אֶחָד כְּמִצְוַת אָבִיו,

 –

לָקַח הַנַּעַר אֶת הַנֵּר

וְהִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל מִסְּבִיבוֹ,

וְהִנֵּה מַה הוּא רוֹאֶה,

שַׂקִּים מְלֵאִים זָהָב

וְכל סְגוּלוֹת מְלָכִים.

.

–

רַק אָז הֵבִין אֶת אָבִיו,

שֶהוּא רַחֲמָן אֲמִיתִי,

וְכל מַה שֶטָרַח לא טָרַח

אֶלָּא בִּשְבִיל טוֹבָתוֹ,

–

וּמִיַּד הֵבִין שֶבְּוַדַּאי

הָעֲבָדִים ­יָנִיחוּ לוֹ

לָצֵאת חוֹפְשִי מֵהַמַרְתֵף.

 –

וְכֵן עָשָׂה,

יָצָא מֵהַמַּרְתֵּף,

וּכְבָר אֵין שְמִירָה,

אֵין עֲבָדִים אַכְזָרִיִים,

אֶלָּא הוּא עָשִיר נַעֲלֶה

עַל כּל עֲשִירֵי אָרֶץ.

–

וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת

אֵין כָּאן חִידוּש וְלא כְלוּם,

כִּי מִלְכַתְחִילָה כְּבָר הִתְגָלָּה הַדָּבָר,

שֶעָשִיר גָּדוֹל הָיָה כּל יָמָיו,

אָמְנָם לְפִי הָרֶגֶש

הוּא הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן,

הַמְּדוּכָּא בִּשְאוֹל תַּחְתִּית כּל יָמָיו,

–

וְעַתָּה בְּרֶגַע אֶחָד

הִתְעַשֵּר בְּהוֹן עָצוּם,

וְעָלָה מִבּוֹר עָמוֹק

לְמַעֲמָד רָם וְנִישָׂא.

 –

–

דבר והיפוכו

דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ

ספר 'שמעתי', מאמר ל"ד: "יתרון ארץ בכל הוא"

—

יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר מִתְגַּלֶּה

בְּצוּרָתוֹ הָאֲמִיתִית,

אֶלָּא רַק בְּדָבָר וְהִיפּוּכוֹ,

כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ.

– 

זאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכּל דָּבָר מַרְאֶה עַל חֲבֵרוֹ,

שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ,

אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאֲמִיתִי

שֶׁל הַמּוּשָּׂג הַנֶּגְדִּי.

–

וּמִשּׁוּם זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר

בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת,

אִם אֵין לוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּקְבִּילוֹ.

–

לְדוּגְמָא, אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וְלוֹמַר,

שֶׁהַדָּבָר הוּא טוֹב,

אִם אֵין כְּנֶגְדּוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּרְאֶה עַל רַע.

– 

וּכְמוֹ כֵן –

מַר וּמָתוֹק,

שִׂנְאָה וְאַהֲבָה,

רַעֲבוֹן וּשְׂבִיעָה,

צִימָאוֹן וּרְוָויָה,

פֵּירוּד וּדְבֵיקוּת.

–

אמת ושקר

אֱמֶת וָשֶׁקֶר

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ט"ז, עמ' 1447

–

כְּלָל יָדוּעַ הוּא,

שֶׁדָּבָר קָטָן אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת,

מַה שֶׁאִם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל,

יוֹתֵר קַל לִרְאוֹת.

.

.

לָכֵן, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּמְעַט שְׁקָרִים,

אֵין הוּא מְסוּגָּל לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת,

אֵיךְ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר.

אֶלָּא הוּא אוֹמֵר,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת.

וְאֵין לְךָ שֶׁקֶר גָּדוֹל מִזֶּה.

 –

וְהַטַּעַם הוּא,

מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ כל כָּךְ שְׁקָרִים,

שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.

 –

מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּזְּמַן שֶׁהָאָדָם

רָכַשׁ לוֹ הַרְבֵּה שְׁקָרִים,

נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר כְּבָר נִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ בְּשִׁיעוּר,

שֶׁאִם רוֹצֶה לִרְאוֹת,

כְּבָר זֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִרְאוֹת.

– 

נִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו,

בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַשֶּׁקֶר,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל שֶׁקֶר,

אֲזַי הוּא רוֹאֶה אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.

הַיְינוּ, שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת בְּנַפְשׁוֹ,

אֵיךְ לַעֲלוֹת עַל הַמְּסִילָה הַנְּכוֹנָה.

.

.

נִמְצָא שֶׁנְּקוּדַת הָאֱמֶת הַזאת,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר,

הִיא הָאֶמְצָעִי בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר.

וְזֶהוּ הַגֶּשֶׁר הַמְקַשֵּׁר בֵּין הָאֱמֶת לַשֶּׁקֶר.

כִּי הַנְּקוּדָה הַזּוֹ הִיא הַסּוֹף שֶׁל הַשֶּׁקֶר,

וּמִכָּאן וְאֵילָךְ מַתְחִילָה דֶּרֶך הָאֱמֶת.

–

דעת מיעוט

דַּעַת מִיעוּט

כתבי בעל הסולם, "מאמר החרות", "בחיים הרוחניים החוק: אחרי רבים להטות", עמ' 425

–

הַדֵּעוֹת

הַיּוֹתֵר מְפוּתָחוֹת

וְהַיּוֹתֵר אֲמִיתִיּוֹת,

לְעוֹלָם אֵינָן נִמְצָאוֹת

בִּרְשוּת הָרַבִּים

הַשּׁוֹלְטִים.

–

אֶלָּא דַּוְקָא

בִּרְשוּת הַחַלָּשִׁים בְּיוֹתֵר,

דַּוְקָא בַּמִּיעוּט

שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָעֵינַיִים.

–

כִּי כּל חוֹכְמָה

וְכל יְקָר –

דַּרְכָּהּ לָבוֹא לָעוֹלָם

בְּכַמּוּת מוּעָטָה.

–

לְפִיכָךְ נַעֲשֵׂינוּ מוּזְהָרִים

לִשְמוֹר עַל הַדֵּיעוֹת

שֶׁל כל הַיְּחִידִים,

מִשּׁוּם חוּלְשַׁת הַיְּכוֹלֶת

שֶׁל הָרוֹב הַשּׁוֹלֵט,

לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם.–

–

ד' אופנים להשכלה

ד' אוֹפָנִים לַהַשְׂכָּלָה

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י"א, עמ' 104

–

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר:

אִישׁ גִּיבּוֹר

אוֹ אִישׁ אֲמִיתִי

אוֹ שַׁקְרָן,

–

הֲרֵי לְפָנֶיךָ:

א) חוֹמֶר שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא גּוּפוֹ.

ב) צוּרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּחוֹמֶר שֶׁלּוֹ,

שֶׁהִיא "גִּיבּוֹר" אוֹ "אֲמִיתִי" אוֹ "שַׁקְרָן".

 –

ג) צוּרָה מוּפְשֶטֶת,

שֶׁהִיא לְהַפְשִׁיט הַצּוּרָה

שֶׁל "גִּיבּוֹר" וַ"אֲמִיתִי" וְ"שַׁקְרָן"

מֵעַל חוֹמֶר הָאִישׁ,

וּלְהַשְׁכִּיל ג' צוּרוֹת הַלָּלוּ כְּשֶׁהֵן לְעַצְמָן,

בִּלְתִּי מְלוּבָּשׁוֹת בְּשׁוּם חוֹמֶר וְגוּף,

 –

כְּלוֹמַר, לְהַשְׂכִּיל הַמִּידוֹת

שֶׁל גְּבוּרָה וֶאֱמֶת וְשֶׁקֶר,

וּלְהַבְחִין בָּהֶן מַעֲלָה אוֹ גְּנוּת,

בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מוּפְשָטוֹת מִכל חוֹמֶר.

– 

ד) מַהוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ.

אהבה של אב לבנו

אַהֲבָה שֶׁל אָב לִבְנוֹ

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ג, עמ' 112

–

אָב "מִצְטַמְצֵם"

לְהַרְאוֹת לִבְנוֹ יַקִּירוֹ הַקָּטָן,

פָּנִים שֶׁל צַעַר

וּפָנִים שֶׁל נַחַת,

–

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ

לא מִן הַצַּעַר

וְלא מִן הַנַּחַת כְּלוּם,

–

אֶלָּא עוֹשֶׂה זאת רַק

לְהַפְעִיל אֶת בְּנוֹ הֶחָבִיב

וּלְהַרְחִיב הֲבָנָתוֹ

בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִימוֹ.

–

וְרַק אַחַר שֶׁיִּגְדַּל הַבֵּן,

יַשְׂכִּיל וְיֵדַע

שֶׁכל מַה שֶׁעָשָׂה אָבִיו,

לא הָיָה בּוֹ שׁוּם מַמָּשִיּוּת יוֹתֵר

אֶלָּא רַק בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִימוֹ.

–

חנוך לנער על פי דרכו

.

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר 709: "ענין חינוך", עמ' 1962-1963

– 

בְּחִינוּךְ יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת:

א) חֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה

ב) חֵלֶק הַכַּוָּנָה.

.

לְמָשָׁל,

כְּשֶׁהָאָב מְחַנֵּך אֶת בְּנוֹ

וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁאָסוּר לִגְנוֹב,

אָז הַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ עִנְיָן שֶׁל מַעֲשֶׂה.

.

וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד

אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁבַּדָּבָר,

הַיְינוּ, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב,

הֲלא הַחֵפֶץ שֶׁל חֲבֵרוֹ

מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו,

וְרוֹצֶה לְקַבֵּל אֶת הַחֵפֶץ,

וְאָבִיו מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַגְּנֵיבָה.

.

אָז שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד:

"תַּגִּיד לִי, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב?"

וְאִם הַיֶּלֶד עוֹד לא קִיבֵּל

אֶת הִתְפַּתְּחוּת הַשֵּׂכֶל כָּרָאוּי,

אָז אָבִיו אוֹמֵר לוֹ:

"תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ מִשְׁטָרָה,

וּמִי שֶׁגּוֹנֵב,

אָז הַמִּשְׁטָרָה תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ

וּמוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַסּוֹהַר.”

.

וְהַיֶּלֶד שׁוֹאֵל:

"מַה זֶה בֵּית הַסּוֹהַר?"

.

אָז אוֹמְרִים לוֹ,

שֶׁשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לוֹ,

לְדַבֵּר עִם מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה,

וְלֶאֱכוֹל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה,

כְּמוֹ כֵן לְשַׂחֵק אֵיפה שֶׁרוֹצֶה,

אֶלָּא הוּא מוּגְבָּל בְּכל הַדְּבָרִים.

וְזֶה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים.

.

לָכֵן, הֲגַם אִם יִגְנוֹב אֶת הַחֵפֶץ

וְיִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג,

מִכל מָקוֹם אֵין הַתַּעֲנוּג שָׁוֵוה

כְּנֶגֶד הַיִּסּוּרִים שֶׁיִּסְבּוֹל,

בַּזְּמַן שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ בֵּית הַסּוֹהַר.

–

סיכה בעין

סִיכָּה בָּעַיִן

– כתבי רב"ש כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", עמ' 23

–

אָדָם הוֹלֵךְ עִם יֶלֶד קָטָן בָּרְחוֹב,

וְהַיֶּלֶד בּוֹכֶה בִּבְכִיּוֹת אֲיוּמוֹת.

 –

וְכל אֲנָשִים שֶבָּרְחוֹב מִסְתַּכְּלִים עַל הָאָב,

אֵיזֶה מִן אַכְזָרִיּוּת נִמְצֵאת בְּאָדָם זֶה,

שֶהוּא יָכוֹל לִשְמוֹעַ בְּקוֹל בְּכִיּוֹתָיו

וְאֵינוֹ שָׂם לֵב לְכל זֶה.

–

לָאֲנָשִים בָּרְחוֹב

הַיֶּלֶד מְעוֹרֵר רַחֲמִים עִם בְּכִיּוֹתָיו,

וְלָאָדָם הָזֶה, שֶהוּא אָבִיו, אֵינוֹ כָּךְ.

הֲלא יֵש כְּלָל, "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים".

–

וְהִנֵּה לְקוֹל בְּכִיּוֹת הַיֶּלֶד,

הָלְכוּ אֲנָשִים אֶל אָבִיו וְשָאֲלוּ,

אֵיפוֹא הָרַחְמָנוּת שֶל אָבִיו.

.

–

אָז אָבִיו הֵשִיב לָהֶם:

"וּמָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת,

שֶבְּנִי, מַחְמַד נַפְשִי,

שֶאֲנִי שוֹמֵר עָלָיו כְּבָבַת עֵינִי,

דּוֹרֵש מִמֶּנִּי, שֶאֲנִי אֶתֵּן לוֹ סִיכָּה,

לִדְקוֹר אֶת עֵינָיו,

מִסִּיבַּת שֶמְּגָרֵד לוֹ בָּעֵינַיִם.

–

הַאִם בְּזֶה שֶאֲנִי לא מְמַלֵּא אֶת מִשְאֲלוֹתָיו,

אֲנִי נִקְרָא "אַכְזָר".

אוֹ מִטַּעַם רַחְמָנוּת עָלָיו,

אֲנִי לא אֶתֵּן לוֹ, שֶיִּדְקוֹר אֶת עֵינָיו,

וְיִשָּאֵר סִימָא וְעִיוֵּר לְעוֹלָמִים."

 –

בובה של סמרטוטים

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר 291: "אדם ותפקידו", עמ' 1736

–

יַלְדָה שֶמְּשַׂחֶקֶת עִם בּוּבָּה,

הִיא מוֹצֵאת חֵן וְתַעֲנוּג

מִיֶּלֶד שֶל שֶקֶר,

יֶלֶד אוֹ יַלְדָה

שֶעָשְׂתָה מִסְּמַרְטוּטִים.

– 

מַה שֶּאֵין כֵּן מִיֶּלֶד שֶל אֱמֶת.

אִם יֵש בְּאוֹתוֹ בַּיִת

תִּינוֹק בֵּן חֲצִי שָנָה שֶבּוֹכֶה,

וְאִמָּא מְבַקֶּשֶת מֵאוֹתָהּ יַלְדָה בַּת שֵש:

"מַה לָךְ לְשַׂחֵק וּלְנַשֵּק יֶלֶד שֶל שֶקֶר,

תְּשַׂחֲקִי עִם יֶלֶד שֶל אֱמֶת,

–

וְאֲזַי אֲנַחְנוּ שְלשְתֵּנוּ נֶהֱנֶה:

אִמָּא שֶאֵין יְכוֹלָה לִסְבּוֹל שֶהַיֶּלֶד בּוֹכֶה,

הַיֶּלֶד שֶתְּשַׂחֲקִי עִמּוֹ וְלא יִבְכֶּה,

וְאַתְּ שֶתְּהָנִי בְּאוֹתוֹ שִיעוּר

שֶיֵּש לָךְ הֲנָאָה בְּעֵת שֶאַתְּ מְשַׂחֶקֶת עִם בּוּבָּה".

וְעַל זֶה מְשִיבָה הַיַּלְדָה:

"הַכּל טוֹב וְהַכּל יָפֶה,

אֲבָל אֲנִי לא מוֹצֵאת שוּם טַעַם וְהֲנָאָה

בְּזֶה הַיֶּלֶד הָאֲמִיתִי".

–

וְאִם אִמָּא מְשִיבָה לָה:

"הֲלא אַתְּ רוֹאָה מָתַי שֶיֵּש לִי זְמַן

אֲנִי מְשַׂחֶקֶת עִם הַיֶּלֶד הָאֲמִיתִי

וְלא עִם הַבּוּבָּה".

–

אָז הַיַּלְדָה מְשִיבָה לָה:

"אֲנִי רוֹאָה שֶאַתְּ לא רוֹצָה לֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים,

לָכֵן אַתְּ מְשַׂחֶקֶת עִם הַיֶּלֶד הָאֲמִיתִי.

אֲבָל אֲנִי עוֹד רוֹצָה לֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים,

וּבִשְבִיל זֶה אֲנִי מְשַׂחֶקֶת עִם הַבּוּבָּה".

–

הכשרה טובה

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מצווה אחת", כותרת משנה: "הנבואה", עמ' 480

– 

הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג

יוֹרֵד מֵהַשָּׁמַיִם

עַל הָאֲדָמָה,

וְשָׁמָּה לא יָשׁוּב,

עַד שֶׁיַּצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, ­­

–

אֲבָל עִם כּל זאת

יֵשׁ הֶבְחֵן בַּמְּקַבֵּל,

דְּהַיְּנוּ, בַּאֲדָמָה.

– 

כִּי הָאֲדָמָה שֶהִכְשִׁירוּהָ

עַל יְדֵי סִיקוּל וַחֲרִישָׁה וְכַדּוֹמֶה,

הִיא מְסוּגֶלֶת לְקַבֵּל טוֹב יוֹתֵר,

מֵאֲשֶׁר אֲדָמָה שֶׁלא הִכְשִׁירוּהָ.

–

… 

בפרדס הגדול (כרחוק מזרח ממערב)

בַּפַּרְדֵס הַגָּדוֹל (כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַעֲרָב)

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת ג', עמ' 672

–

מֶלֶך לָקַח פִּתְאוֹם

אֶת בְּנוֹ חֲבִיבוֹ,

וְהֶעֱמִידָהוּ בַּפַּרְדֵס הַגָּדוֹל

וְהַמּוּפְלָא שֶלוֹ,

–

וְכֵיוָן שֶפָּתַח בֶּן הַמֶּלֶך אֶת עֵינָיו,

לא הִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם עוֹמְדוֹ כְּלָל,

כִּי מֵרוֹב הָאוֹר שֶבַּפַּרְדֵס,

נִמְשַךְ רְאִיַית עֵינָיו לַמֶּרְחַקִּים,

הַרְחֵק מִמֶּנּוּ,

כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב,

–

וְכל אוֹר עֵינָיו

נָתַן עַל הַבִּנְיָינִים

וְעַל הַהֵיכָלוֹת

שֶבָּרָחוֹק מִמֶּנּוּ

בְּצַד מַעֲרָב,

וְהָיָה הוֹלֵך

יָמִים וְחוֹדָשִים,

מְטַיֵיל וּמִתְפַּלֵּא

מֵרוֹב הַתִּפְאֶרֶת וְהַיָּקָר

שֶרוֹאֶה בְּצַד מַעֲרָב,

שֶהוּא נוֹכַח עֵינָיו.

–

כַּעֲבוֹר מִסְפַּר חוֹדָשִים,

שָקְטָה רוּחוֹ

וְנִתְמַלְּאָה תַּאֲוָותוֹ,

וְשָׂבַע מֵהַהִסְתַּכְּלוּת בְּצַד מַעֲרָב,

יִישֵב אֶת עַצְמוֹ וְחָשַב:

"מַה נִמְצָא בְּכל הַדֶּרֶך שֶעָבַרְתִּי?"

– 

הָפַך פָּנָיו לְצַד מִזְרָח,

הוּא הַצַּד

שֶדֶּרֶך שָם נִכְנַס,

וְהוּא נִרְעַש.

– 

כִּי כּל הַחֶמְדָה וְכל הַיּוֹפִי,

הָיָה בְּסָמוּך אֵלָיו,

וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת עַצְמוֹ

עַל אֲשֶר לא הִרְגִּיש כְּלָל

בְּכל זֶה עַד עַתָּה,

וְהָיָה דָּבוּק רַק בָּאוֹר

הַמֵּאִיר כְּלַפֵּי מַעֲרָב.

–

מִנִי אָז וָהָלְאָה

הָיָה דָּבוּק בָּאוֹר

הַמֵּאִיר פְּנֵי מִזְרָח,

וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְטַיֵיל

לְצַד מִזְרָח,

עַד שֶהִגִּיעַ מַמָּש

לְשַעַר הַכְּנִיסָה.

–

בעל מקצוע טוב

בַּעַל מִקְצוֹעַ טוֹב

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ט"ז, עמ' 1446

–

נָהוּג בְּכל הָעוֹלָם,

שֶׁמִּי שֶׁהוּא אוּמָן,

לא טוֹב כְּשֶׁהוּא בָּא

בֵּין בַּעֲלֵי מְלָאכָה לא טוֹבִים

וְלוֹמֵד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

– 

לְמָשָׁל סַנְדְּלָר

שֶׁהוּא בַּעַל מִקְצוֹעַ,

אִם הוּא בָּא בֵּין סַנְדְּלָרִים,

שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ,

אֲזַי הֵם נוֹתְנִים לוֹ לְהָבִין,

שֶׁלא כְּדַאי לַעֲשׂוֹת סַנְדָּל טוֹב,

וְלא כְּדַאי לַעֲשׂוֹת מִנְעָל טוֹב וְיָפֶה.

אֶלָּא "תַּעֲשֶׂה אֵיךְ שֶׁיּוֹצֵא".

.

–

אוֹ חַיָּיט,

אִם הוּא בַּעַל מִקְצוֹעַ,

אֲזַי כְּשֶׁהוּא בְּחֶבְרַת חַיָּיטִים,

שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ,

אֲזַי הֵם נוֹתְנִים לוֹ לְהָבִין,

שֶׁלא כְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ וְלָתֵת יְגִיעָה וְעָמָל

שֶהַמַּלְבּוּש יִהְיֶה נָקִי וּמְסוּדָר,

וְשֶׁיְּהֵא מוּתְאָם לְבַעַל הַבַּיִת.

לָכֵן הוּא צָרִיךְ לְהִיזָּהֵר,

שֶׁלא לָבוֹא בְּמַגָּע עִימָהֶם.

–

מַה שֶׁאֵין כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּנַּאי,

כְּשֶׁיָּבוֹא בְּחֶבְרַת חַיָּיטִים,

אֵין הוּא יָכוֹל לִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים,

מִשּׁוּם שֶׁאֵין כל קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם.

מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּאוֹתוֹ מִקְצוֹעַ,

אֲזַי כל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ,

שֶׁיָּבוֹא בְּמַגָּע רַק עִם אֲנָשִׁים טְהוֹרֵי לֵב.–

–

המקצוע הרוחני

הַמִּקְצוֹעַ הָרוּחָנִי

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (04.03.08) על מאמר מתוך ספר 'שמעתי' 

–

הָאָדָם שֶׁמַּתְחִיל אֶת הַדֶּרֶךְ

הוּא לא יוֹדֵעַ וְלא יָכוֹל לָדַעַת

בְּאֵיזֶה מַצָּבִים הוּא נִמְצָא.

הוּא כְּמוֹ תִּינוֹק,

שֶׁלּא יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה עוֹלָם

הוּא נוֹלָד.

–

אֶלָּא הוּא לוֹמֵד

וּמֵהַלִימוּד הוּא לְאַט לְאַט

כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶגָּדֵל,

מְקַבֵּל כּל מִינֵי הַבְחָנוֹת,

שֶׁנֶּאֱסָפוֹת בּוֹ לְעוֹלָם פְּנִימִי.

 –

כְּמוֹ שֶׁלּוֹמְדִים כּל מִקְצוֹעַ.

אָדָם שֶׁבָּא לִלְמוֹד נַגָּרוּת,

הוּא לא יוֹדֵעַ מַהוּ הַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה.

אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ:

"זֶה עֵץ".

–

מַרְאִים לוֹ שֶׁהָעֵץ הַזֶּה

צָרִיךְ לַחֲתוֹך

כָּכָה אוֹ כָּךְ,

לְהַדְבִּיק בְּצוּרָה כָּזאת

אוֹ בְּצוּרָה אַחֶרֶת.

.

אֵיזֶה כֵּלִים יֵשׁ לוֹ לַעֲבוֹדָה,

אֵיזֶה דֶּבֶק לְהַדְבִּיק,

וּבְאֵיזֶה מַסְמְרִים

אַחַר כָּךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ.

–

הוּא לוֹמֵד אֶת הַחוֹמֶר,

מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת

עִם הַחוֹמֶר הַזֶּה,

אֵיךְ הוּא מֵגִיב.

וְהוּא מַתְחִיל לְקַבֵּל בִּפְנִים

כּל מִינֵי הִתְפַּעֲלוּיּוֹת – הִתְרַשְּׁמוּיּוֹת,

מֵהַחוֹמֶר שֶׁהוּא עוֹבֵד עִימוֹ.

.

–

אוֹתוֹ דָּבָר בַּלִימוּד הָרוּחָנִי.

אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים עִם "עַצְמִי",

כּל אֶחָד עִם עַצְמוֹ,

כְּדֵי לְהַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ,

אֵיךְ הוּא מֵגִיב

וְעַל מַה הוּא מֵגִיב.

 –

מַה הַתְּגוּבוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלּוֹ

וְאֵיךְ הוּא יָכוֹל אוּלַי

לְשַנּוֹת אֶת הַתְּגוּבוֹת שֶׁלּוֹ

וְלִשְׁלּוֹט עֲלֵיהֶן,

וְאֵיךְ הֵן שׁוֹלְטוֹת עָלָיו.

–

בְּמַה הַחֶבְרָה יְכוֹלָה לַעֲזוֹר לוֹ.

כְּלַפֵּי מִי הוּא צָרִיךְ

לְשַנּוֹת אֶת הַתְּגוּבוֹת.

לְמִי לְהִדַּמּוֹת,

מִמִּי לְהִתְרַחֵק,

כְּדֵי שֶׁלּא לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

אֶת הַצּוּרוֹת שֶׁלּוֹ.

–

אֵיךְ לְהִתְקַדֵּם לִקְרַאת

הַצוּרָה הָאִידֵיאָלִית,

וּמַהִי אוֹתָה צוּרָה אִידֵיאָלִית

שֶׁאָז הוּא יִקָּרֵא "אָדָם".

–

לָכֵן הַלִימוּד הָרוּחָנִי

נִקְרָא "הַשְׂכָּלָה צוּרָתִית",

כִּי הָאָדָם לוֹמֵד בּוֹ

אֵיךְ לְקַבֵּל עַל הַחוֹמֶר שֶׁלּוֹ

אֶת צוּרוֹת הַהַשְׁפָּעָה.

 –

תיקון הקלקול

ספר "תלמוד עשר הספירות", משל של בעל הסולם

–

טִיפֵּשׁ הָרוֹאֶה חַיָּיט,

שֶׁלּוֹקֵחַ חֲתִיכָה יָפָה שֶׁל בַּד,

וְחוֹתֵך אוֹתָהּ לִגְזָרִים,

 –

מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וּמֵבִין

אֶת הַפְּעוּלָה הַנַּעֲשֵׂית כָּאן,

הוּא תּוֹהֶה בְּעַצְמוֹ,

שֶׁהַחַיָּיט מְקַלְקֵל

חֲתִיכַת בַּד יָפָה כּל כָּךְ.

.

– 

וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ הַמְּלָאכָה,

וַדַּאי, שֶׁלא הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ,

שֶׁיֵּשׁ כָּאן אַף שֶׁמֶץ שֶׁל קִלְקוּל.

אֶלָּא שֶׁמִּתְּחִילָתוֹ עַד סוֹפוֹ

יֵשׁ כָּאן רַק תִּיקוּן בִּלְבַד.

–

מלמד אומנות

מְלַמֵּד אוֹמָנוּת

– כתבי רב"ש כרך ב', "שלבי הסולם”, מאמר ג', "מהו, רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה", עמ' 1202

–

שְנֵי תַּלְמִידִים שֶנִכְנְסוּ לְאֵיזֶה אוּמָן,

לִלְמוֹד אֵיזֶה מִקְצוֹע.

לְתַלְמִיד אֶחָד הַמּוֹרֶה לא שָׂם לֵב,

אִם הוּא עוֹבֵד בְּסֵדֶר.

וּלְהַשֵּנִי הוּא אוֹמֵר לוֹ כל יוֹם

אֶת הַשְגִיאוֹת מַה שֶהוּא עוֹשֶׂה.

.

הַבֵּן הַזֶה בָּא וְסִיפֵּר לְאָבִיו:

"מַדוּעַ הַמּוֹרֶה עָלַי

הוּא צוֹעֵק כל הַיּוֹם,

שֶאֲנִי לא יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲבוֹד.

–

וּלְהַשֵּנִי,

שֶהוּא עוֹבֵד יוֹתֵר גָּרוּעַ מִמֶּנִי,

אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שוּם דָבָר.

בֶּטַח שֶהָאַבָּא שֶל הַשֵּנִי

מְשַלֵּם לוֹ יוֹתֵר כֶּסֶף,

לָכֵן אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שוּם בִּיקוֹרֶת.

.

לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּש מִמְךָ אַבָּא,

שֶתִּיתֵן לוֹ גַם כֵּן יוֹתֵר כֶּסֶף,

מִכְּפִי שֶשְאַר הַתַּלְמִידִים מְשַלְּמִים,

אָז הַמּוֹרֶה לא יַגִּיד לִי חֶסְרוֹנוֹת,

כְּמוֹ שֶלא אוֹמֵר בִּיקוֹרֶת

עַל שְאַר הַתַלְמִידִים".

וְאָבִיו הָלַך וְאָמַר לַמּוֹרֶה:

"מַדוּעַ אֵין לְךָ רַחְמָנוּת עַל בְּנִי,

הַאִם הַסִיבָּה הִיא

בִּגְלַל שֶאֲנִי לא מְשַלֵּם מַשְׂכּוֹרֶת

כּמוֹ שְאַר הָאֲנָשִים,

לָכֵן אַתָּה מִתְנַקֵּם בִּבְנִי".

–

אָז הַמְּנַהֵל אוֹמֵר לוֹ:

"תֵּדַע לְךָ, כִּי מִכל הַתַּלְמִידִים

אֵין אֲנִי נֶהֱנֶה אֶלָּא רַק מִבִּנְךָ,

כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶהוּא בַּעַל כִּישָרוֹן

וְהוּא מְסוּגָל לִהְיוֹת כּוֹכָב בָּעוֹלָם,

לָכֵן בּוֹ אֲנִי מַשְקִיעַ כּוֹחוֹת

כִּי כְּדַאי לִי זֶה,

הֱיוֹת שֶהַיְּגִיעָה שֶלִּי לא תֵּלֵך לָרִיק.

.

מַה שֶאֵין כֵּן שְאַר הַתַּלְמִידִים,

אֲנִי לוֹמֵד אִיתָם בְּאוֹפֶן כְּלָלִי,

כִּי אֵין הֵם מוּכְשָרִים כְּמוֹ בִּנְךָ,

לָכֵן עַל כל פְּרָט וּפְרָט שֶהוּא עוֹשֶׂה

אֲנִי נוֹתֵן לוֹ בִּיקוֹרֶת.

לָכֵן אַתָּה תּוֹעֶה בְּכל מַה שֶאַתָּה חוֹשֵב עָלַי,

שֶאֲנִי כְּאִילוּ רוֹצֶה לְהַכְשִיל אֶת בִּנְךָ,

מִטַּעַם שֶאֲנִי בְּרוֹגֶז עֲלֵיכֶם חַס וְשָלוֹם,

מִטַּעַם מַשְׂכּוֹרֶת קְטַנָּה שֶאַתֶּם מְשַלְּמִים לִי.

 –

תֵּדַּע לְךָ, אִם אֲנִי לא רָצִיתִי לְבַיֵיש אֶתְכֶם,

שֶאֲנִי לוֹמֵד עִם בִּנְךָ בְּחִינָם,

תַּאֲמִין לִי שֶהָיִיתִי לוֹמֵד אִיתוֹ בְּחִינָם,

הֶיוֹת שֶאֲנִי נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ,

וּכְדַאי לִי כּל הַכּוֹחוֹת שֶאֲנִי מַשְקִיעַ בּוֹ". 

.

מהי עבודת האדם

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהכנה לשיעור (21.03.08)

–

לְהִיכָּנֵס לְתוֹךְ הַלֵּב,

וּלְהִתְעַמֵּק בּוֹ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר לָעוֹמֵק,

כְּמוֹ בְּאֵיזוֹ מְעָרָה

שֶנִכְנָסִים לְתוֹכָהּ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר פְּנִימָה,

 –

וּלְהִשְתַּדֵּל לִמְצוֹא שָם

אֶת הָרְצוֹנוֹת הַפְּנִימִיִּים בְּיוֹתֵר,

שֶלּא קִיבֵּל מֵהַחִינוּךְ,

וְלא קִיבֵּל מֵהַסְּבִיבָה,

וְלא שֶמְּכַבֵּד אוֹתָם הָעוֹלָם,

אֶלָּא הֵם הֵם "הַשֶּלִּי" שֶלּוֹ.

–

מַמָּש אֶת הָרְצוֹנוֹת וְהַמַּחְשָבוֹת

הַפְּנִימִיִּים בְּיוֹתֵר שֶלּוֹ

שֶאִיתָם נוֹלַד,

וְאַף אֶחָד לא הִשְפִּיעַ עֲלֵיהֶם

עַל יְדֵי חִינוּךְ וּסְבִיבָה.

–

וְאָז לָקַחַת אוֹתָם,

וְלִפְנוֹת אִיתָם לְאוֹתוֹ הָאוֹר,

לַכּוֹחַ הַזֶּה שֶמֵאִיר,

וּמַחְזִיר אוֹתָנוּ לַטּוֹב וּמֵטִיב.

.

–

וְהָעֲבוֹדָה הַזּאת

הִיא טִבְעִית וּפְשוּטָה

וְאֵינֶנָּה דּוֹרֶשֶת כְּלוּם.

–

אֶלָּא שֶיִּקְרָא בַּכְּתָבִים

שֶהֵכִינוּ לָנוּ,

וְעַל יְדֵי הַכְּתָבִים הָאֵלֶּה

יַצְלִיחַ לְחַבֵּר

אֶת הָאוֹר שֶמֵּאִיר,

עִם אוֹתָהּ נְקוּדָה

הַפְּנִימִית בְּיוֹתֵר שֶבַּלֵּב.

–

חוק שורש וענף

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה", עמ' 17-18

–

כּל עוֹלָם תַּחְתּוֹן

נֶחְתָּם מֵעוֹלָם עֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ.–

וְעַל כֵּן כּל הַצּוּרוֹת

שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן

בְּכל כַּמּוּתָם וְאֵיכוּתָם,

נֶעֱתָקִים בִּמְלוֹאָם וּבָאִים

גַּם בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.

 –

שרטוט רב משיעור הקדמה לתע"ס 30.05.07

.

בָּאוֹפֶן שֶׁאֵין לְךָ

פְּרָט שֶׁל מְצִיאוּת

אוֹ שֶׁל מִקְרֵי הַמְּצִיאוּת

הַמָּצוּי בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן,

שֶׁלא תִּמְצָא דּוּגְמָתוֹ

בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הֵימֶנּוֹ,

בְּצוּרָה שָׁוָוה

כְּמוֹ שְׁתֵּי טִיפּוֹת מַיִם.

–

לָכֵן הֵם נִקְרָאִים

"שׁוֹרֶשׁ וְעָנָף",

כְּלוֹמַר, שֶׁאוֹתוֹ הַפְּרָט

הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן,

נִבְחָן לִבְחִינָה שֶׁל עָנָף,

.

 שרטוט רב מתוך הרצאה 22.07.08

–

בְּעֵרֶךְ הַדּוּגְמָא שֶׁלּוֹ,

הַמָּצוּי וְעוֹמֵד בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן,

שֶׁהוּא שוֹרְשוֹ

שֶׁל הַפְּרָט הַתַּחְתּוֹן,

–

מִפְּנֵי שֶמִּשָּם

נֶחְתַם וְנִתְהַוָוה

הַפְּרָט הַהוּא

בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.

–

יסוד לבנין

כתבי רב"ש כרך א', "שלבי הסולם", מאמר: "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו", עמ' 654

–

בְּבִנְיָן גַּשְׁמִי אָנוּ רוֹאִים,

שֶׁכל מִי שֶׁרוֹצֶה לִבְנוֹת בִּנְיָן,

צָרִיךְ מִקּוֹדֶם לַחְפּוֹר יְסוֹד.

וְעַל הַיְּסוֹד הוּא בּוֹנֶה אֶת הַבִּנְיָן.

–

 וּבַחֲפִירַת הַיְּסוֹד רוֹאִים,

שֶׁיֵּשׁ לְהַבְחִין בֵּין

אִם צְרִיכִים לִבְנוֹת בִּנְיָן

שֶׁל קוֹמָה אַחַת,

כְּלוֹמַר רַק קוֹמַת קַרְקַע,

אוֹ שֶׁרוֹצִים לִבְנוֹת בִּנְיָן רַב קוֹמוֹת.

 –

זאת אוֹמֶרֶת, לְפִי גּוֹבַהּ הַקּוֹמוֹת,

בַּשִּׁיעוּר הַזֶּה צְרִיכָה לִהְיוֹת

חֲפִירַת הַיְסוֹד בַּקַּרְקַע.

.

–

וְלא בְּפַעַם אַחַת חוֹפְרִים אֶת הַיְּסוֹד,

אֶלָּא כּל יוֹם בּוֹנִים אֶת הַיְּסוֹד,

בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיְּסוֹד יוֹתֵר בָּעוֹמֶק.

וְאָז יְכוֹלִים לִבְנוֹת בִּנְיָן גָּבוֹהַּ.

–

וְהַסֵּדֶר הַזֶּה נוֹהֵג גַּם בְּרוּחָנִיּוּת.

שֶׁבִּזְמַן שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לִבְנוֹת

בִּנְיָן שֶׁל קוֹמַת קַרְקַע,

אֵין הוּא צָרִיךְ לַחֲפּוֹר כּל כָּךְ בָּעוֹמֶק.

אֶלָּא גַּם אִם הוּא חוֹפֵר קְצָת

הוּא יָכוֹל לִבְנוֹת אֶת הַבִּנְיָן שֶׁלּוֹ.

 –

וּמַהִי חֲפִירָה בְּרוּחָנִיּוּת?

הַיְינוּ, חִיסָרוֹן,

שֶׁחוֹפְרִים חִיסָרוֹן בַּלֵּב.

כִּי לֵב נִקְרָא "רָצוֹן",

וְרָצוֹן נִקְרָא "אֶרֶץ" אוֹ "קַרְקַע".

 –

חיסרון אמיתי

חִיסָרוֹן אֲמִיתִי

כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", מאמר: "מהו, אין ברכה במקום ריק, בעבודה", עמ' 647

–

לְאָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶיֵּש

יוֹתֵר פַּרְנָסָה מֵאֲחֵרִים,

וַאֲפִילוּ יוֹתֵר דְּבָרִים חֲשוּבִים

מֵהַסְּבִיבָה שֶלּוֹ,

וּמִכּל מָקוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת

שֶאֵין לוֹ סִיפּוּק מִזֶּה.

– 

וְזֶה יוֹתֵר מוּרְגָש אֵצֶל נָשִים,

שֶאִם חָסֵר לָהֶן מַשֶּהוּ,

אֲפִילוּ שֶיֵּש לָאִישָה הַרְבֵּה דְּבָרִים

יוֹתֵר מֵהַחֲבֵרוֹת שֶלָּהּ,

אִם הִיא מַרְגֶּשֶת שֶחָסֵר לָהּ,

הִיא אוֹמֶרֶת: "טוֹב לִי מוֹתִי מֵחַיַּי",

.

–

וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְנַחֵם מִזֶּה

שֶיֵּש לָהּ יוֹתֵר דְּבָרִים מִשֶּל חַבְרוֹתֶיהָ.

אֶלָּא אִם הַחִיסָרוֹן נוֹגֵעַ לָהּ לְהַלֵּב,

הִיא אוֹמֶרֶת, שֶהִיא מַרְגֶּשֶת

יוֹתֵר אוּמְלָלָה מִכל הָעוֹלָם.

–

וְהַטַּעַם הוּא, כִּי הָאָדָם

בִּזְמַן שֶמַּרְגִּיש חִיסָרוֹן אֲמִיתִי,

הוּא לא יָכוֹל לְהִתְנַחֵם מִזֶּה

שֶהַדָּבָר הַזֶּה חָסֵר גַּם לְהָרַבִּים.

–

כִּי הֶרְגֵּש הַיִיסוּרִים,

שֶסוֹבְלִים מֵאִי מִילוּי הָרָצוֹן,

זֶה קוֹבֵעַ,

 –

שֶזֶּה מַה שֶלִּפְעָמִים

יָכוֹל לְהָבִיא אֶת הָאָדָם

לִהְיוֹת מְאַבֵּד עַצְמוֹ לַדַּעַת,

וְרַק זֶה נִקְרָא "חִיסָרוֹן אֲמִיתִי".

 –

הרצון והשכל

הָרָצוֹן וְהַשֵׂכֶל

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר 712: "הרצון והשכל", עמ' 1964 

–

הָרָצוֹן הוּא הַמּוֹשֵׁל,

וְיֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מְשַׁמְּשִׁים,

הָעוֹמְדִים לִרְשׁוּתוֹ.

– 

יוֹעֵץ הַנִּקְרָא "שֵׂכֶל",

וַעֲבָדִים הַמּוֹצִיאִים לַפּוֹעַל,

הַנִּקְרָאִים יָדַיִים וְרַגְלַיִים, ­

וְעֵינַיִים, וְאוֹזְנַיִים, וְחוֹטֶם וְכוּ'.

 –

הֲגַם שֶׁהַשֵׂכֶל

הוּא בַּר דַּעַת,

וְהָרָצוֹן אֵין לוֹ שֵׂכֶל,

מִכל מָקוֹם הָרָצוֹן

הוּא הַמּוֹשֵׁל.

–

עַל דֶּרֶך הַצִּיּוּר,

לְעָשִׁיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ

כַּמָּה מִסְחָרִים בָּעוֹלָם.

–

וְיֵשׁ לוֹ בְּכל בֵּית מִסְחָר

מְנַהֲלִים גְּדוֹלִים,

פַּקָּחִים מוּבְהָקִים,

וְעוֹרְכֵי דִּין מוּבְהָקִים,

הָעוֹמְדִים לִרְשׁוּת הַמְּנַהֲלִים.

–

וְיוֹם אֶחָד מֵת הֶעָשִׁיר,

וְהִנִּיחַ הַיְּרוּשָׁה לִבְנוֹ,

שֶׁהוּא עֲדַיִין יֶלֶד,

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עוֹד

בְּעִנְיָין הַמַּשָּׂא וּמַתַּן,

–

וְכל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹצֶה

לָדַעַת וְלַעֲשׂוֹת,

הוּא מוּכְרָח לְהִתְיָיעֵץ

עִם הַפַּקָּחִים וְעוֹרְכֵי הַדִּין,

הָעוֹמְדִים לִרְשׁוּתוֹ.

–

וּמִכל מָקוֹם הַיֶּלֶד הַזֶּה

הוּא בַּעַל הַבַּיִת הָאֲמִיתִי

וְלא הַמְּנַהֲלִים וְהַפַּקָּחִים –

כֵּן הָרָצוֹן לְגַבֵּי הַשֵׂכֶל.

–

רצון של דג

 הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (10.02.08) על הספר "תלמוד עשר הספירות" 

–

לָמָּה לָאָדָם יֵש

שְתֵּי רַגְלַיִים,

שְתֵּי יָדַיִים,

ראש,

וְכל בְּנֵי הָאֵיבָרִים בַּגּוּף,

 –

וְלַדָּג

אֵין רַגְלַיִים

וְאֵין יָדַיִים,

אֶלָּא מַסְפִּיק לוֹ הַגוּף וְהַפֶּה

כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ,

לְקַיֵים אֶת הָרָצוֹן שֶלּוֹ?

–

כִּי הַדָּג הוּא פָּחוֹת רָצוֹן

וְהָאָדָם הוּא יוֹתֵר רָצוֹן,

וְעוֹצְמַת הָרָצוֹן

הִיא הַמְחַיֶיבֶת אֶת הַמִבְנֶה.

 –