חושים של מלאך

חוּשִׁים שֶׁל מַלְאָךְ

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י"ב, עמ' 104

–

אִם אָנוּ מַבִּיטִים עַל שׁוּלְחָן.

לְפִי חוּשׁ הַמִּישׁוּשׁ

אָנוּ מַרְגִּישִׁים

שֶׁהוּא דָּבָר קָשֶׁה.

– 

וְכֵן אֶת מִידַּת הָאוֹרֶךְ

וְהָרוֹחַב שֶׁלּוֹ,

וְהַכל רַק

לְפִי עֵרֶךְ חוּשֵׁינוּ.

 –

אֲבָל אֵין זֶה מְחַיֵּיב

שֶׁהַשׁוּלְחָן יִהְיֶה נִרְאֶה כֵּן

לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ

חוּשִׁים אֲחֵרִים,

 –

לְמָשָׁל בְּעֵינֵי הַמַּלְאָךְ,

בָּעֵת שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַשׁוּלְחָן

אֲזַי רוֹאֶה אוֹתוֹ

לְפִי חוּשָׁיו.

– 

לָכֵן אֵין לָנוּ לִקְבּוֹעַ

שׁוּם צוּרָה בְּעֵרֶךְ הַמַּלְאָךְ

כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים

אֶת חוּשָׁיו.

– 

דבר והיפוכו

דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ

ספר 'שמעתי', מאמר ל"ד: "יתרון ארץ בכל הוא"

—

יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר מִתְגַּלֶּה

בְּצוּרָתוֹ הָאֲמִיתִית,

אֶלָּא רַק בְּדָבָר וְהִיפּוּכוֹ,

כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ.

– 

זאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכּל דָּבָר מַרְאֶה עַל חֲבֵרוֹ,

שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ,

אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאֲמִיתִי

שֶׁל הַמּוּשָּׂג הַנֶּגְדִּי.

–

וּמִשּׁוּם זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר

בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת,

אִם אֵין לוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּקְבִּילוֹ.

–

לְדוּגְמָא, אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וְלוֹמַר,

שֶׁהַדָּבָר הוּא טוֹב,

אִם אֵין כְּנֶגְדּוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּרְאֶה עַל רַע.

– 

וּכְמוֹ כֵן –

מַר וּמָתוֹק,

שִׂנְאָה וְאַהֲבָה,

רַעֲבוֹן וּשְׂבִיעָה,

צִימָאוֹן וּרְוָויָה,

פֵּירוּד וּדְבֵיקוּת.

–

עבירה נגד המלוכה

עֲבֵירָה נֶגֶד הַמְּלוּכָה

ספר 'שמעתי', מאמר ס"א: "וסביביו נשערה מאד"

–

אָדָם עָשָׂה אֵיזֶה עֲבֵירָה חֲמוּרָה נֶגֶד הַמְּלוּכָה,

וְדָנוּ אוֹתוֹ לְעֶשְרִים שְנוֹת מַאֲסָר עִם עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ,

מְקוֹם הַמַּאֲסָר הוּא מִחוּץ לַמְּדִינָה

בְּאֵיזֶה מָקוֹם נִידָח בָּעוֹלָם.

–

וְתֵיכֶף הוֹצִיאוּ לַפּוֹעַל אֶת פְּסַק דִינוֹ,

וְשָלְחוּ אוֹתוֹ לְמָקוֹם נִידָח בִּקְצֵה תֶּבֶל,

וְשָם מָצָא עוֹד אֲנָשִים

שֶנִּתְחַיְּיבוּ מִצַּד הַמְּלוּכָה

לִהְיוֹת שָם כָּמוֹהוּ.

– 

אֲבָל הוּא נֶחֱלָה בְּמַחֲלַת הַשִּכְחָה,

וְשָכַח שֶיֵּש לוֹ אִישָה וִילָדִים

וַאֲנָשִים יְדִידִים וּמַכִּירִים.

וְהוּא חוֹשֵב אָז,

שֶכּל הָעוֹלָם אֵינוֹ יוֹתֵר

מִכְּפִי שֶרוֹאֶה אֶת הַמָּקוֹם נִידָח,

וְעִם הָאֲנָשִים שֶנִּמְצָאִים שָמָּה,

וְכָךְ נוֹלָד שָם וְיוֹתֵר הוּא לא יוֹדֵעַ.

– 

נִמְצָא שֶהָאֱמֶת שֶלוֹ

הִיא לְפִי הַרְגָּשָתוֹ

מַה שֶהוּא מַרְגִּיש עַכְשָיו,

וְאֵין לוֹ שוּם הִתְחַשְּבוּת

עִם הַמְּצִיאוּת הָאֲמִיתִית,

אֶלָּא רַק לְפִי יְדִיעָתוֹ וְהַרְגָּשָתוֹ.

–

וְשָם לִמְּדוּ עִימוֹ חוּקִים וְדִינִים,

בִּכְדֵי לָדַעַת שֶעוֹד הַפַּעַם

לא יַעֲבוֹר עַל הַחוּקִים,

וְיִשְמוֹר אֶת עַצְמוֹ מִכל אֵלֶּה הָעֲבֵירוֹת

שֶכָּתוּב שָם בַּחוּקִים,

וְלֵידַע אֵיךְ לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו

בִּכְדֵי שֶיּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִשָּם.

 –

וּכְשֶהוּא לָמַד בְּסִפְרֵי חוּקֵי הַמֶּלֶךְ,

רָאָה שֶמִּי שֶהוּא עוֹבֵר עַל עֲבֵירָה זוֹ לְמָשָל,

שוֹלְחִים אוֹתוֹ לְאֶרֶץ גְּזֵירָה

רָחוֹק מִיִּשּוּב הָעוֹלָם,

וְהוּא מִתְפָּעֵל מֵהָעוֹנֶש הֶחָמוּר הַזֶּה,

וְיֵש לוֹ תַּרְעוֹמוֹת,

מַדּוּעַ נָתְנוּ עוֹנָשִים כּל כָּךְ גְּדוֹלִים,

–

אֲבָל אַף פַּעַם לא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ

שֶהוּא בְּעַצְמוֹ, הוּא מֵהָעוֹבֵר

עַל חוּקֵי הַמְּדִינָה,

וּכְבָר דָּנוּ אוֹתוֹ בְּכל חוּמְרַת הַדִּין

וּכְבָר הוֹצִיאוּ אֶת פְּסַק דִּינוֹ לַפּוֹעַל,

וְכֵיוָון שֶהוּא חָלָה בְּמַחֲלַת הַשִּכְחָה,

אַף פַּעַם לא יַרְגִּיש

אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאֲמִיתִית.

–

–

ההבדל בין גשמיות לרוחניות

הַהֶבְדֵּל בֵּין גַּשְׁמִיּוּת לְרוּחָנִיּוּת

 ספר 'שמעתי', מאמר קס"ד: יש הפרש בין גשמיות לרוחניות"

–

בְּגַשְׁמִיּוּת

הַכּוֹחַ הוּא לִפְנֵי הָעֲשִׂיָּה.

שֶׁלא עוֹשִׂים שׁוּם דָּבָר,

מִלִּפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹחַ לַעֲשׂוֹת.

–

מַה שֶׁאֵין כֵּן

בְּרוּחָנִיּוּת,

מוּכְרָחִים לְהַתְחִיל אֶת הָעֲבוֹדָה

לִפְנֵי שֶׁמַּשִּׂיגִים אֶת הַכּוֹחַ.

–

גרעין באדמה

גַּרְעִין בָּאֲדָמָה

ספר 'שמעתי', מאמר ל"ה: "בענין החיות דקדושה"

 –

אָדָם שֶנָתַן

גַּרְעִין בָּאֲדָמָה,

עַל מְנַת שֶיִּצְמַח מִמֶּנּוּ

אִילָן גָדוֹל,

אֲבָל תֵּיכֶף הוֹצִיא

אֶת הַגַּרְעִין מֵהָאֲדָמָה,

–

אִם כֵּן מַהוּ הַתּוֹעֶלֶת

מֵהָעֲבוֹדָה הַזאת,

שֶהִכְנִיס אֶת הַגַּרְעִין

בָּאֲדָמָה?

–

וְעוֹד, שֶאָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר,

לָאו דַוְוקָא שֶהוֹצִיא גַּרְעִין מֵהָאֲדָמָה

וְקִלְקֵל אוֹתוֹ,

אֶלָּא שֶיְּכוֹלִים לוֹמַר,

שֶהוֹצִיא מֵהָאֲדָמָה

אִילָן עִם פֵּירוֹת מְבוּשָלִים,

וְקִלְקְלָם.

.

.-

דבקות

–

דְּבֵקוּת

הרב ד"ר מיכאל לייטמן על מאמר מתוך ספר 'שמעתי'  14.10.07

– 

הַתּוֹצָאוֹת מֵהָעֲבוֹדָה

שֶׁל הָאָדָם

הֵן תָּמִיד הוֹלְכוֹת לַבּוֹרֵא.

–

אֶלָּא הָאָדָם,

אוֹ שֶׁעוֹבֵר לְשָׁם

לִהְיוֹת עִם הַבּוֹרֵא,

וְאָז נִכְלַל בְּאוֹתוֹ הַסִיכּוּם

מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ.

–

אוֹ שֶׁהוּא לא עוֹבֵר לְשָם,

לִתְכוּנוֹת הַבּוֹרֵא,

וְאָז אוֹתוֹ סִיכּוּם מֵעֲבוֹדָתוֹ

הוֹלֵךְ לְשָם,

וְהוּא עַצְמוֹ

נִשְׁאַר כָּאן רֵיק.

–

לָכֵן הָרָצוֹן לְקַבֵּל לְטוֹבַת עַצְמוֹ

שֶׁמַּרְאֶה לָנוּ עַד כַּמָּה

אֲנַחְנוּ רֵיקָנִיִּים,

הוּא שֶׁמְּכַוֵּן אֶת הָאָדָם לָשִׂים לֵב

לְאָן הוֹלֶכֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ,

הֵיכָן הִיא נֶעֱלֶמֶת.

–

שֶׁכְּדַאי לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ,

וְשָׁם לִתְפּוֹס אֶת הַתּוֹצָאוֹת

מִמַּה שֶׁעָשָׂה,

וְשָׁם יִהְיוּ לוֹ הַתּוֹצָאוֹת הָאֵלֶּה

כְּמִילוּי אֲמִיתִי.

–