אהבה אחת

–

אַהֲבָה אַחַת

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498

 –

עַל יְדֵי שְׁחִיקַת הַלְּבָבוֹת,

אֲפִילוּ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל אֵיתָנִים,

כָּל אֶחָד מוֹצִיא חֲמִימוּת

מִקִּירוֹת לִבּוֹ,

 –

וְהַחֲמִימוּת גּוֹרֶמֶת

לְנִיצוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶׁמִּתְרַקֵּם מִזֶּה

לְבוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה,

– 

וּשְׁנֵיהֶם מִתְכַּסִּים

בִּשְׂמִיכָה אַחַת,

הַיְינוּ שֶׁאַהֲבָה אַחַת

מְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אֶת שְׁנֵיהֶם,

 –

כִּי יָדוּעַ שֶׁדְּבֵקוּת

מְחַבֶּרֶת שְׁנֵי דְּבָרִים

לְאֶחָד.

– 

אש האהבה

אֵש הָאַהֲבָה

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498

–

כּל מַתָּנָה שֶנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ

הוּא כְּמוֹ כַּדּוּר

שֶעוֹשֶׂה חָלָל בְּאֶבֶן,

–

הֲגַם שֶהַכַּדּוּר הָרִאשוֹן

אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּאֶבֶן

אֶלָּא שְׂרִיטָה בְּעָלְמָא,

אֲבָל הַכַּדּוּר הַשֵּנִי

כְּשֶפּוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

כְּבָר עוֹשֶׂה חָרִיץ,

וְהַשְּלִישִי עוֹשֶׂה נֶקֶב.

–

וְעַל יְדֵי הַכַּדּוּרִים

שֶהוּא מַרְבֶּה לִקְלוֹעַ

אֲזַי הַנֶּקֶב מִתְפַּתֵּחַ

וְנַעֲשֶׂה מְקוֹם חָלָל

בְּלֵב הָאֶבֶן שֶל חֲבֵרוֹ,

שֶבּוֹ מִתְקַבְּצִים כּל הַמַּתָּנוֹת,

–

וּמִכל מַתָּנָה וּמַתָּנָה

נַעֲשֶׂה נִיצוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶמִּתְקַבְּצִים

כּל נִיצוֹצֵי הָאַהֲבָה

בַּחֲלַל לֵב הָאֶבֶן

וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה שַלְהֶבֶת.

–

כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין נִיצוֹץ לְשַלְהֶבֶת

הוּא בַּזֶּה,

כִּי בְּמָקוֹם שֶיֵּש אַהֲבָה

יֵש שָם גִּילוּי לַחוּץ, ­­

הַיְינוּ גִּילוּי לְכל הָעַמִּים

שֶאֵש הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בּוֹ.

–

וְאֵש הָאַהֲבָה

שׂוֹרֶפֶת אֶת כּל הַפְּשָעִים

שֶפּוֹגְשִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.

–

אמת ושקר

אֱמֶת וָשֶׁקֶר

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ט"ז, עמ' 1447

–

כְּלָל יָדוּעַ הוּא,

שֶׁדָּבָר קָטָן אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת,

מַה שֶׁאִם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל,

יוֹתֵר קַל לִרְאוֹת.

.

.

לָכֵן, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּמְעַט שְׁקָרִים,

אֵין הוּא מְסוּגָּל לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת,

אֵיךְ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר.

אֶלָּא הוּא אוֹמֵר,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת.

וְאֵין לְךָ שֶׁקֶר גָּדוֹל מִזֶּה.

 –

וְהַטַּעַם הוּא,

מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ כל כָּךְ שְׁקָרִים,

שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.

 –

מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּזְּמַן שֶׁהָאָדָם

רָכַשׁ לוֹ הַרְבֵּה שְׁקָרִים,

נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר כְּבָר נִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ בְּשִׁיעוּר,

שֶׁאִם רוֹצֶה לִרְאוֹת,

כְּבָר זֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִרְאוֹת.

– 

נִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו,

בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַשֶּׁקֶר,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל שֶׁקֶר,

אֲזַי הוּא רוֹאֶה אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.

הַיְינוּ, שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת בְּנַפְשׁוֹ,

אֵיךְ לַעֲלוֹת עַל הַמְּסִילָה הַנְּכוֹנָה.

.

.

נִמְצָא שֶׁנְּקוּדַת הָאֱמֶת הַזאת,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר,

הִיא הָאֶמְצָעִי בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר.

וְזֶהוּ הַגֶּשֶׁר הַמְקַשֵּׁר בֵּין הָאֱמֶת לַשֶּׁקֶר.

כִּי הַנְּקוּדָה הַזּוֹ הִיא הַסּוֹף שֶׁל הַשֶּׁקֶר,

וּמִכָּאן וְאֵילָךְ מַתְחִילָה דֶּרֶך הָאֱמֶת.

–