אהבה אחת

–

אַהֲבָה אַחַת

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498

 –

עַל יְדֵי שְׁחִיקַת הַלְּבָבוֹת,

אֲפִילוּ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל אֵיתָנִים,

כָּל אֶחָד מוֹצִיא חֲמִימוּת

מִקִּירוֹת לִבּוֹ,

 –

וְהַחֲמִימוּת גּוֹרֶמֶת

לְנִיצוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶׁמִּתְרַקֵּם מִזֶּה

לְבוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה,

– 

וּשְׁנֵיהֶם מִתְכַּסִּים

בִּשְׂמִיכָה אַחַת,

הַיְינוּ שֶׁאַהֲבָה אַחַת

מְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אֶת שְׁנֵיהֶם,

 –

כִּי יָדוּעַ שֶׁדְּבֵקוּת

מְחַבֶּרֶת שְׁנֵי דְּבָרִים

לְאֶחָד.

– 

אש האהבה

אֵש הָאַהֲבָה

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498

–

כּל מַתָּנָה שֶנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ

הוּא כְּמוֹ כַּדּוּר

שֶעוֹשֶׂה חָלָל בְּאֶבֶן,

–

הֲגַם שֶהַכַּדּוּר הָרִאשוֹן

אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּאֶבֶן

אֶלָּא שְׂרִיטָה בְּעָלְמָא,

אֲבָל הַכַּדּוּר הַשֵּנִי

כְּשֶפּוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

כְּבָר עוֹשֶׂה חָרִיץ,

וְהַשְּלִישִי עוֹשֶׂה נֶקֶב.

–

וְעַל יְדֵי הַכַּדּוּרִים

שֶהוּא מַרְבֶּה לִקְלוֹעַ

אֲזַי הַנֶּקֶב מִתְפַּתֵּחַ

וְנַעֲשֶׂה מְקוֹם חָלָל

בְּלֵב הָאֶבֶן שֶל חֲבֵרוֹ,

שֶבּוֹ מִתְקַבְּצִים כּל הַמַּתָּנוֹת,

–

וּמִכל מַתָּנָה וּמַתָּנָה

נַעֲשֶׂה נִיצוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶמִּתְקַבְּצִים

כּל נִיצוֹצֵי הָאַהֲבָה

בַּחֲלַל לֵב הָאֶבֶן

וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה שַלְהֶבֶת.

–

כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין נִיצוֹץ לְשַלְהֶבֶת

הוּא בַּזֶּה,

כִּי בְּמָקוֹם שֶיֵּש אַהֲבָה

יֵש שָם גִּילוּי לַחוּץ, ­­

הַיְינוּ גִּילוּי לְכל הָעַמִּים

שֶאֵש הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בּוֹ.

–

וְאֵש הָאַהֲבָה

שׂוֹרֶפֶת אֶת כּל הַפְּשָעִים

שֶפּוֹגְשִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.

–

מי אני?

 כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י"ב, עמ' 104

–

אֲנִי מַרְגִּיש וְיוֹדֵעַ,

שֶאֲנִי תּוֹפֵס

מָקוֹם בָּעוֹלָם,

 –

וַאֲנִי מוּצָק,

וַאֲנִי חָם,

וַאֲנִי חוֹשֵב,

וְכַדוֹמֶה

מִגִילוּי פְּעוּלוֹת מַהוּתִי,

 –

אֲבָל אִם תִּשְאָלֵנִי

מַה מַהוּתִי עַצְמִי,

שֶכל אֵלּוּ הַגִילוּיִים

נִמְשָכִים מִמֶּנּוּ,

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לְהַשִיב לְךָ.

.

–

?mi ani

mitoch "mavo lesefer hazohar" shel Baal HaSulam

,ani margish ve-yo-de-a

she-ani tofes

,makom ba-olam

–

,va-ani mutzak

,va-ani cham

,va-ani choshev

,vechadomeh

,migiluy pe-u-lot mahuti

–

aval im tishaleni

,ma mahuti atzmi

shekol elu hagiluyim

,nimshachim mimeno

.ey-ni yo-de-a ma lehashiv lecha

–

?Who Am I

From "Preface to the Book of  Zohar" by Baal HaSulam

I feel and I know

that I take up space

,in the world

–

,and that I am solid

,and warm

,and that I think

and other such manifestations

,of the operations of my essence

–

but if you ask me

,about my own essence

,from which all these manifestations stem

.I do not know what to reply to you

–

–

חירות הרצון שלי

חֵירוּת הָרָצוֹן שֶלִי

כתבי בעל הסולם, מאמר "החרות", עמ' 414-415

–

אֲנִי יוֹשֵב,

אֲנִי מִתְלַבֵּש,

אֲנִי שָׂח,

אֲנִי אוֹכֵל.

– 

כּל זאת –

לא מִשוּם שֶאֲנִי

רוֹצֶה לָשֶבֶת כָּךְ,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּש כָּךְ,

וּלְדַבֵּר כָּךְ,

וְלֶאֱכוֹל כָּךְ.

–

אֶלָּא מִכֵּיוָון

שֶאֲחֵרִים רוֹצִים,

שֶאֵשֵב וְאֶתְלַבֵּש

וַאֲדַבֵּר וְאוֹכַל

בְּצוּרָה זוֹ.

–

כּל זֶה לְפִי

רְצוֹנָם וְטַעֲמָם

שֶל הַחֶבְרָה,

וְלא רְצוֹנִי הַחוֹפְשִי.

 

–

יֶתֶר עַל כֵּן,

אֲנִי עוֹשֶה כל אֵלֶה

עַל פִּי רוֹב בְּנִיגוּד לִרְצוֹנִי,

כִּי יוֹתֵר נוֹחַ לִי

לְהִתְנַהֵג בְּפַשְטוּת

בְּלִי שוּם עוֹל,

  –

אֶלָּא שֶאֲנִי מְשוּעַבָּד

בְּכל תְּנוּעוֹתַיי,

וְאָסוּר בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל,

בִּטְעָמִים וְנִימוּסִים

שֶל אֲחֵרִים,

שֶהֵם הַחֶבְרָה.

 –

אִם כֵּן

אִמְרוּ נָא לִי,

הֵיכָן חֵירוּת הָרָצוֹן שֶלִי?

–

–

להיות חופשי

לִהְיוֹת חוֹפְשִׁי

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בפתיחת (17.10.06) "בית קבלה לעם"

–

אֲנַחְנוּ

בְּמִסְגֶּרֶת הָעוֹלָם הַזֶּה

לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי

לא בַּעֲלֵי בְּחִירָה.

– 

אֶלָּא אִם הָאָדָם

יוֹצֵא מֵעַל הַחוֹמֶר הַזֶּה,

וּמַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ

אֶת הַכּוֹחוֹת שֶׁפּוֹעֲלִים

עַל הַטֶּבַע שֶׁלּוֹ,

עַל הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ,

–

אָז דֶּרֶךְ הַכּוֹחוֹת הָאֵלֶּה,

יֵשׁ לוֹ כְּבָר בְּחִירָה

לְנַהֵל אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ,

וְלִהְיוֹת חוֹפְשִׁי.

–

דבר והיפוכו

דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ

ספר 'שמעתי', מאמר ל"ד: "יתרון ארץ בכל הוא"

—

יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר מִתְגַּלֶּה

בְּצוּרָתוֹ הָאֲמִיתִית,

אֶלָּא רַק בְּדָבָר וְהִיפּוּכוֹ,

כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ.

– 

זאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכּל דָּבָר מַרְאֶה עַל חֲבֵרוֹ,

שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ,

אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאֲמִיתִי

שֶׁל הַמּוּשָּׂג הַנֶּגְדִּי.

–

וּמִשּׁוּם זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר

בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת,

אִם אֵין לוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּקְבִּילוֹ.

–

לְדוּגְמָא, אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וְלוֹמַר,

שֶׁהַדָּבָר הוּא טוֹב,

אִם אֵין כְּנֶגְדּוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּרְאֶה עַל רַע.

– 

וּכְמוֹ כֵן –

מַר וּמָתוֹק,

שִׂנְאָה וְאַהֲבָה,

רַעֲבוֹן וּשְׂבִיעָה,

צִימָאוֹן וּרְוָויָה,

פֵּירוּד וּדְבֵיקוּת.

–

אמת ושקר

אֱמֶת וָשֶׁקֶר

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ט"ז, עמ' 1447

–

כְּלָל יָדוּעַ הוּא,

שֶׁדָּבָר קָטָן אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת,

מַה שֶׁאִם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל,

יוֹתֵר קַל לִרְאוֹת.

.

.

לָכֵן, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּמְעַט שְׁקָרִים,

אֵין הוּא מְסוּגָּל לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת,

אֵיךְ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר.

אֶלָּא הוּא אוֹמֵר,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת.

וְאֵין לְךָ שֶׁקֶר גָּדוֹל מִזֶּה.

 –

וְהַטַּעַם הוּא,

מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ כל כָּךְ שְׁקָרִים,

שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.

 –

מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּזְּמַן שֶׁהָאָדָם

רָכַשׁ לוֹ הַרְבֵּה שְׁקָרִים,

נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר כְּבָר נִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ בְּשִׁיעוּר,

שֶׁאִם רוֹצֶה לִרְאוֹת,

כְּבָר זֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִרְאוֹת.

– 

נִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו,

בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַשֶּׁקֶר,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל שֶׁקֶר,

אֲזַי הוּא רוֹאֶה אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.

הַיְינוּ, שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת בְּנַפְשׁוֹ,

אֵיךְ לַעֲלוֹת עַל הַמְּסִילָה הַנְּכוֹנָה.

.

.

נִמְצָא שֶׁנְּקוּדַת הָאֱמֶת הַזאת,

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר,

הִיא הָאֶמְצָעִי בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר.

וְזֶהוּ הַגֶּשֶׁר הַמְקַשֵּׁר בֵּין הָאֱמֶת לַשֶּׁקֶר.

כִּי הַנְּקוּדָה הַזּוֹ הִיא הַסּוֹף שֶׁל הַשֶּׁקֶר,

וּמִכָּאן וְאֵילָךְ מַתְחִילָה דֶּרֶך הָאֱמֶת.

–

דעת מיעוט

דַּעַת מִיעוּט

כתבי בעל הסולם, "מאמר החרות", "בחיים הרוחניים החוק: אחרי רבים להטות", עמ' 425

–

הַדֵּעוֹת

הַיּוֹתֵר מְפוּתָחוֹת

וְהַיּוֹתֵר אֲמִיתִיּוֹת,

לְעוֹלָם אֵינָן נִמְצָאוֹת

בִּרְשוּת הָרַבִּים

הַשּׁוֹלְטִים.

–

אֶלָּא דַּוְקָא

בִּרְשוּת הַחַלָּשִׁים בְּיוֹתֵר,

דַּוְקָא בַּמִּיעוּט

שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָעֵינַיִים.

–

כִּי כּל חוֹכְמָה

וְכל יְקָר –

דַּרְכָּהּ לָבוֹא לָעוֹלָם

בְּכַמּוּת מוּעָטָה.

–

לְפִיכָךְ נַעֲשֵׂינוּ מוּזְהָרִים

לִשְמוֹר עַל הַדֵּיעוֹת

שֶׁל כל הַיְּחִידִים,

מִשּׁוּם חוּלְשַׁת הַיְּכוֹלֶת

שֶׁל הָרוֹב הַשּׁוֹלֵט,

לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם.–

–

חנוך לנער על פי דרכו

.

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר 709: "ענין חינוך", עמ' 1962-1963

– 

בְּחִינוּךְ יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת:

א) חֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה

ב) חֵלֶק הַכַּוָּנָה.

.

לְמָשָׁל,

כְּשֶׁהָאָב מְחַנֵּך אֶת בְּנוֹ

וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁאָסוּר לִגְנוֹב,

אָז הַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ עִנְיָן שֶׁל מַעֲשֶׂה.

.

וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד

אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁבַּדָּבָר,

הַיְינוּ, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב,

הֲלא הַחֵפֶץ שֶׁל חֲבֵרוֹ

מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו,

וְרוֹצֶה לְקַבֵּל אֶת הַחֵפֶץ,

וְאָבִיו מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַגְּנֵיבָה.

.

אָז שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד:

"תַּגִּיד לִי, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב?"

וְאִם הַיֶּלֶד עוֹד לא קִיבֵּל

אֶת הִתְפַּתְּחוּת הַשֵּׂכֶל כָּרָאוּי,

אָז אָבִיו אוֹמֵר לוֹ:

"תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ מִשְׁטָרָה,

וּמִי שֶׁגּוֹנֵב,

אָז הַמִּשְׁטָרָה תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ

וּמוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַסּוֹהַר.”

.

וְהַיֶּלֶד שׁוֹאֵל:

"מַה זֶה בֵּית הַסּוֹהַר?"

.

אָז אוֹמְרִים לוֹ,

שֶׁשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לוֹ,

לְדַבֵּר עִם מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה,

וְלֶאֱכוֹל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה,

כְּמוֹ כֵן לְשַׂחֵק אֵיפה שֶׁרוֹצֶה,

אֶלָּא הוּא מוּגְבָּל בְּכל הַדְּבָרִים.

וְזֶה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים.

.

לָכֵן, הֲגַם אִם יִגְנוֹב אֶת הַחֵפֶץ

וְיִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג,

מִכל מָקוֹם אֵין הַתַּעֲנוּג שָׁוֵוה

כְּנֶגֶד הַיִּסּוּרִים שֶׁיִּסְבּוֹל,

בַּזְּמַן שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ בֵּית הַסּוֹהַר.

–

סיכה בעין

סִיכָּה בָּעַיִן

– כתבי רב"ש כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", עמ' 23

–

אָדָם הוֹלֵךְ עִם יֶלֶד קָטָן בָּרְחוֹב,

וְהַיֶּלֶד בּוֹכֶה בִּבְכִיּוֹת אֲיוּמוֹת.

 –

וְכל אֲנָשִים שֶבָּרְחוֹב מִסְתַּכְּלִים עַל הָאָב,

אֵיזֶה מִן אַכְזָרִיּוּת נִמְצֵאת בְּאָדָם זֶה,

שֶהוּא יָכוֹל לִשְמוֹעַ בְּקוֹל בְּכִיּוֹתָיו

וְאֵינוֹ שָׂם לֵב לְכל זֶה.

–

לָאֲנָשִים בָּרְחוֹב

הַיֶּלֶד מְעוֹרֵר רַחֲמִים עִם בְּכִיּוֹתָיו,

וְלָאָדָם הָזֶה, שֶהוּא אָבִיו, אֵינוֹ כָּךְ.

הֲלא יֵש כְּלָל, "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים".

–

וְהִנֵּה לְקוֹל בְּכִיּוֹת הַיֶּלֶד,

הָלְכוּ אֲנָשִים אֶל אָבִיו וְשָאֲלוּ,

אֵיפוֹא הָרַחְמָנוּת שֶל אָבִיו.

.

–

אָז אָבִיו הֵשִיב לָהֶם:

"וּמָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת,

שֶבְּנִי, מַחְמַד נַפְשִי,

שֶאֲנִי שוֹמֵר עָלָיו כְּבָבַת עֵינִי,

דּוֹרֵש מִמֶּנִּי, שֶאֲנִי אֶתֵּן לוֹ סִיכָּה,

לִדְקוֹר אֶת עֵינָיו,

מִסִּיבַּת שֶמְּגָרֵד לוֹ בָּעֵינַיִם.

–

הַאִם בְּזֶה שֶאֲנִי לא מְמַלֵּא אֶת מִשְאֲלוֹתָיו,

אֲנִי נִקְרָא "אַכְזָר".

אוֹ מִטַּעַם רַחְמָנוּת עָלָיו,

אֲנִי לא אֶתֵּן לוֹ, שֶיִּדְקוֹר אֶת עֵינָיו,

וְיִשָּאֵר סִימָא וְעִיוֵּר לְעוֹלָמִים."

 –

בעל מקצוע טוב

בַּעַל מִקְצוֹעַ טוֹב

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ט"ז, עמ' 1446

–

נָהוּג בְּכל הָעוֹלָם,

שֶׁמִּי שֶׁהוּא אוּמָן,

לא טוֹב כְּשֶׁהוּא בָּא

בֵּין בַּעֲלֵי מְלָאכָה לא טוֹבִים

וְלוֹמֵד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

– 

לְמָשָׁל סַנְדְּלָר

שֶׁהוּא בַּעַל מִקְצוֹעַ,

אִם הוּא בָּא בֵּין סַנְדְּלָרִים,

שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ,

אֲזַי הֵם נוֹתְנִים לוֹ לְהָבִין,

שֶׁלא כְּדַאי לַעֲשׂוֹת סַנְדָּל טוֹב,

וְלא כְּדַאי לַעֲשׂוֹת מִנְעָל טוֹב וְיָפֶה.

אֶלָּא "תַּעֲשֶׂה אֵיךְ שֶׁיּוֹצֵא".

.

–

אוֹ חַיָּיט,

אִם הוּא בַּעַל מִקְצוֹעַ,

אֲזַי כְּשֶׁהוּא בְּחֶבְרַת חַיָּיטִים,

שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ,

אֲזַי הֵם נוֹתְנִים לוֹ לְהָבִין,

שֶׁלא כְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ וְלָתֵת יְגִיעָה וְעָמָל

שֶהַמַּלְבּוּש יִהְיֶה נָקִי וּמְסוּדָר,

וְשֶׁיְּהֵא מוּתְאָם לְבַעַל הַבַּיִת.

לָכֵן הוּא צָרִיךְ לְהִיזָּהֵר,

שֶׁלא לָבוֹא בְּמַגָּע עִימָהֶם.

–

מַה שֶׁאֵין כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּנַּאי,

כְּשֶׁיָּבוֹא בְּחֶבְרַת חַיָּיטִים,

אֵין הוּא יָכוֹל לִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים,

מִשּׁוּם שֶׁאֵין כל קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם.

מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּאוֹתוֹ מִקְצוֹעַ,

אֲזַי כל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ,

שֶׁיָּבוֹא בְּמַגָּע רַק עִם אֲנָשִׁים טְהוֹרֵי לֵב.–

–

המקצוע הרוחני

הַמִּקְצוֹעַ הָרוּחָנִי

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (04.03.08) על מאמר מתוך ספר 'שמעתי' 

–

הָאָדָם שֶׁמַּתְחִיל אֶת הַדֶּרֶךְ

הוּא לא יוֹדֵעַ וְלא יָכוֹל לָדַעַת

בְּאֵיזֶה מַצָּבִים הוּא נִמְצָא.

הוּא כְּמוֹ תִּינוֹק,

שֶׁלּא יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה עוֹלָם

הוּא נוֹלָד.

–

אֶלָּא הוּא לוֹמֵד

וּמֵהַלִימוּד הוּא לְאַט לְאַט

כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶגָּדֵל,

מְקַבֵּל כּל מִינֵי הַבְחָנוֹת,

שֶׁנֶּאֱסָפוֹת בּוֹ לְעוֹלָם פְּנִימִי.

 –

כְּמוֹ שֶׁלּוֹמְדִים כּל מִקְצוֹעַ.

אָדָם שֶׁבָּא לִלְמוֹד נַגָּרוּת,

הוּא לא יוֹדֵעַ מַהוּ הַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה.

אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ:

"זֶה עֵץ".

–

מַרְאִים לוֹ שֶׁהָעֵץ הַזֶּה

צָרִיךְ לַחֲתוֹך

כָּכָה אוֹ כָּךְ,

לְהַדְבִּיק בְּצוּרָה כָּזאת

אוֹ בְּצוּרָה אַחֶרֶת.

.

אֵיזֶה כֵּלִים יֵשׁ לוֹ לַעֲבוֹדָה,

אֵיזֶה דֶּבֶק לְהַדְבִּיק,

וּבְאֵיזֶה מַסְמְרִים

אַחַר כָּךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ.

–

הוּא לוֹמֵד אֶת הַחוֹמֶר,

מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת

עִם הַחוֹמֶר הַזֶּה,

אֵיךְ הוּא מֵגִיב.

וְהוּא מַתְחִיל לְקַבֵּל בִּפְנִים

כּל מִינֵי הִתְפַּעֲלוּיּוֹת – הִתְרַשְּׁמוּיּוֹת,

מֵהַחוֹמֶר שֶׁהוּא עוֹבֵד עִימוֹ.

.

–

אוֹתוֹ דָּבָר בַּלִימוּד הָרוּחָנִי.

אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים עִם "עַצְמִי",

כּל אֶחָד עִם עַצְמוֹ,

כְּדֵי לְהַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ,

אֵיךְ הוּא מֵגִיב

וְעַל מַה הוּא מֵגִיב.

 –

מַה הַתְּגוּבוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלּוֹ

וְאֵיךְ הוּא יָכוֹל אוּלַי

לְשַנּוֹת אֶת הַתְּגוּבוֹת שֶׁלּוֹ

וְלִשְׁלּוֹט עֲלֵיהֶן,

וְאֵיךְ הֵן שׁוֹלְטוֹת עָלָיו.

–

בְּמַה הַחֶבְרָה יְכוֹלָה לַעֲזוֹר לוֹ.

כְּלַפֵּי מִי הוּא צָרִיךְ

לְשַנּוֹת אֶת הַתְּגוּבוֹת.

לְמִי לְהִדַּמּוֹת,

מִמִּי לְהִתְרַחֵק,

כְּדֵי שֶׁלּא לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

אֶת הַצּוּרוֹת שֶׁלּוֹ.

–

אֵיךְ לְהִתְקַדֵּם לִקְרַאת

הַצוּרָה הָאִידֵיאָלִית,

וּמַהִי אוֹתָה צוּרָה אִידֵיאָלִית

שֶׁאָז הוּא יִקָּרֵא "אָדָם".

–

לָכֵן הַלִימוּד הָרוּחָנִי

נִקְרָא "הַשְׂכָּלָה צוּרָתִית",

כִּי הָאָדָם לוֹמֵד בּוֹ

אֵיךְ לְקַבֵּל עַל הַחוֹמֶר שֶׁלּוֹ

אֶת צוּרוֹת הַהַשְׁפָּעָה.

 –

מהי עבודת האדם

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהכנה לשיעור (21.03.08)

–

לְהִיכָּנֵס לְתוֹךְ הַלֵּב,

וּלְהִתְעַמֵּק בּוֹ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר לָעוֹמֵק,

כְּמוֹ בְּאֵיזוֹ מְעָרָה

שֶנִכְנָסִים לְתוֹכָהּ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר פְּנִימָה,

 –

וּלְהִשְתַּדֵּל לִמְצוֹא שָם

אֶת הָרְצוֹנוֹת הַפְּנִימִיִּים בְּיוֹתֵר,

שֶלּא קִיבֵּל מֵהַחִינוּךְ,

וְלא קִיבֵּל מֵהַסְּבִיבָה,

וְלא שֶמְּכַבֵּד אוֹתָם הָעוֹלָם,

אֶלָּא הֵם הֵם "הַשֶּלִּי" שֶלּוֹ.

–

מַמָּש אֶת הָרְצוֹנוֹת וְהַמַּחְשָבוֹת

הַפְּנִימִיִּים בְּיוֹתֵר שֶלּוֹ

שֶאִיתָם נוֹלַד,

וְאַף אֶחָד לא הִשְפִּיעַ עֲלֵיהֶם

עַל יְדֵי חִינוּךְ וּסְבִיבָה.

–

וְאָז לָקַחַת אוֹתָם,

וְלִפְנוֹת אִיתָם לְאוֹתוֹ הָאוֹר,

לַכּוֹחַ הַזֶּה שֶמֵאִיר,

וּמַחְזִיר אוֹתָנוּ לַטּוֹב וּמֵטִיב.

.

–

וְהָעֲבוֹדָה הַזּאת

הִיא טִבְעִית וּפְשוּטָה

וְאֵינֶנָּה דּוֹרֶשֶת כְּלוּם.

–

אֶלָּא שֶיִּקְרָא בַּכְּתָבִים

שֶהֵכִינוּ לָנוּ,

וְעַל יְדֵי הַכְּתָבִים הָאֵלֶּה

יַצְלִיחַ לְחַבֵּר

אֶת הָאוֹר שֶמֵּאִיר,

עִם אוֹתָהּ נְקוּדָה

הַפְּנִימִית בְּיוֹתֵר שֶבַּלֵּב.

–

חוק שורש וענף

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה", עמ' 17-18

–

כּל עוֹלָם תַּחְתּוֹן

נֶחְתָּם מֵעוֹלָם עֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ.–

וְעַל כֵּן כּל הַצּוּרוֹת

שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן

בְּכל כַּמּוּתָם וְאֵיכוּתָם,

נֶעֱתָקִים בִּמְלוֹאָם וּבָאִים

גַּם בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.

 –

שרטוט רב משיעור הקדמה לתע"ס 30.05.07

.

בָּאוֹפֶן שֶׁאֵין לְךָ

פְּרָט שֶׁל מְצִיאוּת

אוֹ שֶׁל מִקְרֵי הַמְּצִיאוּת

הַמָּצוּי בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן,

שֶׁלא תִּמְצָא דּוּגְמָתוֹ

בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הֵימֶנּוֹ,

בְּצוּרָה שָׁוָוה

כְּמוֹ שְׁתֵּי טִיפּוֹת מַיִם.

–

לָכֵן הֵם נִקְרָאִים

"שׁוֹרֶשׁ וְעָנָף",

כְּלוֹמַר, שֶׁאוֹתוֹ הַפְּרָט

הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן,

נִבְחָן לִבְחִינָה שֶׁל עָנָף,

.

 שרטוט רב מתוך הרצאה 22.07.08

–

בְּעֵרֶךְ הַדּוּגְמָא שֶׁלּוֹ,

הַמָּצוּי וְעוֹמֵד בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן,

שֶׁהוּא שוֹרְשוֹ

שֶׁל הַפְּרָט הַתַּחְתּוֹן,

–

מִפְּנֵי שֶמִּשָּם

נֶחְתַם וְנִתְהַוָוה

הַפְּרָט הַהוּא

בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.

–

חיסרון אמיתי

חִיסָרוֹן אֲמִיתִי

כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", מאמר: "מהו, אין ברכה במקום ריק, בעבודה", עמ' 647

–

לְאָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶיֵּש

יוֹתֵר פַּרְנָסָה מֵאֲחֵרִים,

וַאֲפִילוּ יוֹתֵר דְּבָרִים חֲשוּבִים

מֵהַסְּבִיבָה שֶלּוֹ,

וּמִכּל מָקוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת

שֶאֵין לוֹ סִיפּוּק מִזֶּה.

– 

וְזֶה יוֹתֵר מוּרְגָש אֵצֶל נָשִים,

שֶאִם חָסֵר לָהֶן מַשֶּהוּ,

אֲפִילוּ שֶיֵּש לָאִישָה הַרְבֵּה דְּבָרִים

יוֹתֵר מֵהַחֲבֵרוֹת שֶלָּהּ,

אִם הִיא מַרְגֶּשֶת שֶחָסֵר לָהּ,

הִיא אוֹמֶרֶת: "טוֹב לִי מוֹתִי מֵחַיַּי",

.

–

וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְנַחֵם מִזֶּה

שֶיֵּש לָהּ יוֹתֵר דְּבָרִים מִשֶּל חַבְרוֹתֶיהָ.

אֶלָּא אִם הַחִיסָרוֹן נוֹגֵעַ לָהּ לְהַלֵּב,

הִיא אוֹמֶרֶת, שֶהִיא מַרְגֶּשֶת

יוֹתֵר אוּמְלָלָה מִכל הָעוֹלָם.

–

וְהַטַּעַם הוּא, כִּי הָאָדָם

בִּזְמַן שֶמַּרְגִּיש חִיסָרוֹן אֲמִיתִי,

הוּא לא יָכוֹל לְהִתְנַחֵם מִזֶּה

שֶהַדָּבָר הַזֶּה חָסֵר גַּם לְהָרַבִּים.

–

כִּי הֶרְגֵּש הַיִיסוּרִים,

שֶסוֹבְלִים מֵאִי מִילוּי הָרָצוֹן,

זֶה קוֹבֵעַ,

 –

שֶזֶּה מַה שֶלִּפְעָמִים

יָכוֹל לְהָבִיא אֶת הָאָדָם

לִהְיוֹת מְאַבֵּד עַצְמוֹ לַדַּעַת,

וְרַק זֶה נִקְרָא "חִיסָרוֹן אֲמִיתִי".

 –

טובע בנהר

טוֹבֵעַ בַּנָּהָר

כתבי רב"ש כרך א', מאמר: "'הצורך לאהבת חברים", מאמר י"ד, עמ' 645-646

–

אָדָם שֶשּׂוֹחֶה בַּנָּהָר,

וּבְאֶמְצַע הַשְּׂחִיָּה

הוּא מְאַבֵּד אֶת כּוֹחוֹתָיו.

–

וּבָא אָדָם

הַשּׂוֹחֶה עִימוֹ בְּיַחַד,

וְנוֹתֵן לוֹ דְּחִיפָה,

בִּכְדֵי שֶיַּתְחִיל לִשְׂחוֹת מֵעַצְמוֹ.

–

וְהָאָדָם שֶרוֹצֶה לְהַצִּילוֹ,

נוֹתֵן כַּמָּה דְּחִיפוֹת.

וְאִם הוּא רוֹאֶה,

שֶאֵינוֹ מִשְתַּתֵּף עִימוֹ,

הוּא עוֹזֵב אוֹתוֹ וְהוֹלֵךְ.

–

אֶלָּא רַק בִּזְמַן שֶהוּא רוֹאֶה,

כְּשֶנּוֹתֵן לוֹ דְּחִיפָה

הוּא מַתְחִיל לִשְׂחוֹת בְּעַצְמוֹ,

אָז הוּא נוֹתֵן לוֹ כל פַּעַם דְּחִיפוֹת,

עַד שֶיּוֹצֵא מִכְּלַל סַכָּנָה.

–

מַה שֶאֵין כֵּן

אִם לא מִשְתַּתֵּף עִימוֹ,

הוּא עוֹזֵב אוֹתוֹ.

אשתו של דומם ואשתו של צומח

אִשְתּוֹ שֶל דּוֹמֵם וְאִשְתּוֹ שֶל צוֹמֵחַ

(בעל בדרגה א' במין המדבר ובעל בדרגה ב' במין המדבר)

כתבי רב"ש כרך ב', ספר "שלבי הסולם", עמ' 979-980

–

שְנֵי שְכֵנִים שֶגָּרִים זֶה עַל יָד זֶה,

יֵש לִפְעָמִים שֶאִשְתּוֹ שֶל בַּעַל

שֶהוּא שַיָּיךְ לִבְחִינַת צוֹמֵחַ,

לִבְחִינַת כָּבוֹד וּשְלִיטָה,

נִכְנֶסֶת לְאִשְתּוֹ שֶל בַּעַל דַּרְגַּת דּוֹמֵם,

שֶאֵינוֹ מֵבִין אֶלָּא בִּבְחִינַת הַתַּאֲוָוה.

–

וְהִיא רוֹאָה אֵיךְ שֶהַשָּכֵן

יוֹשֵב עִם הַמִּשְפָּחָה שֶלּוֹ

עַל יָד הַשּוּלְחָן,

וְאוֹכֵל עִם הַמִּשְפָּחָה,

וְהוּא מְסַפֵּר לַמִּשְפָּחָה,

אֵיךְ עָבַר אֶצְלוֹ סֵדֶר הַיּוֹם בָּעֲבוֹדָה,

וְאֵיךְ הוּא נָח עַכְשָיו,

וְנֶהֱנֶה מִזֶּה שֶהוּא יוֹשֵב וְאוֹכֵל

בְּיַחַד עִם הַמִּשְפָּחָה.

–

וּכְשֶאִשְתּוֹ שֶל בְּחִינַת צוֹמֵחַ חוֹזֶרֶת לְבֵיתָהּ,

הִיא מְחַכָּה לְבַעֲלָהּ שֶיָּבוֹא מֵהַחֲנוּת,

לֶאֱכוֹל סְעוּדַת עֶרֶב עִם הַמִשְפָּחָה.

אֲבָל כְּשֶהַבַּעַל בָּא הוּא אוֹמֵר:

"אֵין לִי עַכְשָיו זְמַן לֶאֱכוֹל עִמָּכֶם,

הֱיוֹת שֶאֲנִי מוּזְמָן לְאֵיזוֹ אֲסֵיפָה לְטוֹבַת הַכְּלָל".

–

וְאִשְתּוֹ שוֹאֶלֶת:

"מַדּוּעַ הַשָּכֵן שֶלְּךָ בָּא מֵהַחֲנוּת,

וְיוֹשֵב, וְאוֹכֵל עִם הַמִּשְפָּחָה,

וְלא רָץ לְשוּם מָקוֹם,

אֶלָּא הוּא יוֹשֵב בְּנַחַת,

וְשָׂמֵחַ עִם הַמִּשְפָּחָה.

וְאַתָּה, אֵין לְךָ שוּם חֶשְבּוֹן

עִם הַמִּשְפָּחָה שֶלְּךָ,

אֶלָּא כל הָראש שֶלְּךָ נָתוּן לַאֲנָשִים אֲחֵרִים.

.

—

אֲנִי לא יוֹדַעַת אֲפִילוּ

שֶאַתָּה מַכִּיר אוֹתָם,

וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֵם אֶת הַזְּמַן

שֶמַּגִּיעַ לָנוּ, לַמִּשְפָּחָה שֶלָּנוּ,

וְאַתָּה מַחְשִיב אֲחֵרִים

יוֹתֵר מֵאִיתָנוּ".

——-

אָז הוּא מֵשִיב לָהּ:

"לַשָּכֵן אֵין לוֹ שוּם הֶרְגֵּש הַזּוּלָת,

אֶלָּא כְּמוֹ שֶהַתַּרְנְגוֹלֶת

הוֹלֶכֶת וּמְטַיֶּילֶת עִם הָאֶפְרוֹחִים שֶלָּהּ,

וְדוֹאֶגֶת רַק לַיְּלָדִים שֶלָּהּ

כְּמוֹ כֵן הַשָּכֵן שֶלָּנוּ.

וְאַתְּ רוֹצָה שֶאֲנִי אֶהֱיֶה כָּמוֹהוּ?"

–

וְהָאִישָה הַזאת חוֹזֶרֶת לַשָּכֵן,

וְשוֹאֶלֶת אוֹתוֹ:

"מַדּוּעַ אַחַר הָעֲבוֹדָה,

אַתָּה אוֹכֵל עִם הַמִּשְפָּחָה שֶלְּךָ

וּמִתְנַהֵג כְּמוֹ תַּרְנְגוֹלֶת,

וְאֵין אַתָּה נוֹהֵג כְּמוֹ בַּעֲלִי?"

.

הוּא עוֹנֶה לָהּ:

"אֵין אֲנִי מְשוּגָע כְּמוֹ בַּעֲלֵךְ,

לָתֵת אֶת הַזְּמַן הַיָּקָר

שֶאֲנִי צָרִיךְ לָנוּחַ וְלִשְׂמוֹחַ

עִם הַמִשְפָּחָה שֶלִּי,

לְטוֹבַת אֲנָשִים אֲחֵרִים".

–

וּבֵטַח שֶשְּנֵיהֶם צוֹדְקִים,

וְאַף אֶחָד אֵינוֹ מֵבִין אֶת הַשֵּנִי.

–

אמא של צומח ואמא של חי

אִמָּא שֶל צוֹמֵחַ וְאִמָּא שֶל חַי

(בן בדרגה ב' ממין המדבר ובן בדרגה ג' ממין המדבר)

כתבי רב"ש כרך ב', ספר "שלבי הסולם", עמ' 979

–

אִישָה אַחַת נִכְנְסָה לַשְּנִיָּיה,

וְרוֹאָה שֶהַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה

קָם בַּבּוֹקֶר בְּשָעָה שְמוֹנֶה וְהוֹלֵךְ לַעֲבוֹדָה.

וְגַם בָּעֶרֶב כְּשֶהוּא בָּא,

הוּא מִתְנַהֵג בְּסֵדֶר כְּמוֹ כּל הַאֲנָשִים.

וְאַחַר כָּךְ הוּא הוֹלֵךְ לָאֲסֵיפוֹת,

לַעֲשׂוֹת שָם מַשֶּהוּ לְטוֹבַת הַכְּלָל.

וְאַחַר כָּךְ הוּא חוֹזֵר וְהוֹלֵךְ לִישוֹן,

כָּרָגִיל כְּמוֹ כּל הָאֲנָשִים.

 –

וְהָאִישָה, כְּשֶהִיא חוֹזֶרֶת לְבֵיתָהּ,

הִיא שוֹאֶלֶת אֶת הַבֵּן שֶלָּהּ:

"מַדּוּעַ אֲנִי רוֹאָה הַרְבֵּה פְּעָמִים,

כְּשֶאֲנִי קָמָה בַּבּוֹקֶר,

שֶהַחַשְמָל עֲדַיִין דּוֹלֵק

וַאֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶסִּידַרְתִּי לְךָ,

עוֹמֶדֶת לְפָנֶיךָ מִבְּלִי שֶנָּגַעְתָּ בָּהּ,

וְאַתָּה עֲדַיִין יָשוּב עַל יָד הַסְּפָרִים,

וְאִילוּ הַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה

הוּא נוֹהֵג כְּמוֹ בֵּן אָדָם?"

.

– 

הֵשִיב לָהּ הַבֵּן:

"אֲנִי אוֹהֵב חוֹכְמָה,

לָכֵן אֲנִי מֵבִין,

שֶכְּדַאי לְוַותֵּר עַל הַכּל

וְלִקְנוֹת חוֹכְמָה.

–

מַה שֶאִם כֵּן הַבֵּן שֶל הַשָּכֵן,

אֵין לוֹ שַיָּיכוּת לַחוֹכְמָה,

אֶלָּא הוּא עוֹסֵק לְצָרְכֵי הַכְּלָל,

שֶיִּהְיֶה נַחַת רוּחַ בְּאֵיזֶה אוֹפֶן

לָאֲנָשִים כָּמוֹהוּ.

 –

אֲבָל אֲנִי מֵבִין, שֶבְּלִי חוֹכְמָה

כּוּלָנוּ "כִּבְהֵמוֹת נִדְמוּ".

מַה שֶאֵין כֵּן הַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה,

אֵינֶנּוּ מֵבִין שֶבְּלִי חוֹכְמָה

הָאָדָם נִשְאָר כְּכל בְּהֵמָה".

– 

וְהָאִישָה הוֹלֶכֶת לַשְּכֵנָה,

וּמְסַפֶּרֶת מַה הַבֵּן שֶלָּה אָמַר.

וְהַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה אוֹמֵר לְאִימוֹ:

"אֲנִי לא מְשוּגָע לְהַכְנִיס אֶת ראשִי

לְתוֹך חוֹכְמוֹת, כִּי מַה זֶה יִיתֵּן לִי?

אַף בֵּן אָדָם לא יִרְצֶה לְדַבֵּר עִימִי,

וְכוּלָם יַגִּידוּ לִי שֶאֵין לִי שוּם מוּשָׂג

בְּעִנְיְינֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.

–

מַה שֶאִם כֵּן

כְּשֶאֲנִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִיבּוּר,

וְהוֹלֵךְ לָאֲסֵיפוֹת,

שֶמִּתְאַסְּפִים אֲנָשִים פִּיקְּחִים,

לַעֲשוֹת מַשֶּהוּ לְטוֹבַת הַכְּלָל,

יִהְיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִים שֶיִּתְּנוּ לִי כָּבוֹד,

הֱיוֹת שֶאֲנִי לא דּוֹאֵג לְצָרְכֵי עַצְמִי

אֶלָּא לְטוֹבַת הַכְּלָל.

.

.

מַה שֶאֵין כֵּן הַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה,

הוּא דּוֹאֵג רַק לְצָרְכֵי עַצְמוֹ,

לָכֵן הוּא רוֹכֵן עַל הַסְּפָרים".

–

נִמְצָא, שֶכּל אֶחָד אוֹמֵר

שֶהַדֶּרֶך שֶהוּא הוֹלֵךְ

זֶהוּ דֶּרֶך שֶל אֱמֶת,

וְאֵין אֶחָד מֵבִין אֶת חֲבֵרוֹ.

–

וּמִכּל שֶכֵּן

אֵלֶּה שֶהֵם בְּחִינַת חַי,

וְאוֹהֲבִים לַעֲסוֹק בַּחוֹכְמָה,

הֵם לא יְכוֹלִים לְהָבִין

אֶת בְּחִינַת הַמְּדַבֵּר (דרגה ד')

אוֹתָם אֵלֶּה שֶהֵם בַּעֲלֵי הַשָּׂגָה.

– 

מהי השגה

‎

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (14.03.08) על "תורת הקבלה ומהותה" 

–

הַמִּילָה הָאַחֲרוֹנָה,

הַהֲבָנָה הָאַחֲרוֹנָה,

הָעֲמוּקָה בְּיוֹתֵר.

–

הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה

שֶׁל הַהֲבָנָה –

הַגְּבוֹהָה אוֹ הָעֲמוּקָה.

 –

–

–

אור מוגבל בכלי

הרב ד"ר מיכאל לייטמן על מכתב של בעל הסולם (דף ס"ג) מתוך ספר "פרי חכם – אגרות קודש" 14.07.08

אֵין דָּבָר רוּחָנִי,

אִם אֵין מִי שֶׁמְּגַלֶּה אוֹתוֹ.

–

כל דָּבָר רוּחָנִי קַיָּים,

אִם מִישֶׁהוּ מְגַלֶּה,

אִם מִישֶׁהוּ מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ,

אִם מִישֶׁהוּ נִמְצָא בּוֹ.

–

כְּמוֹ הָאוֹר.

מֵאֵיפה יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ אוֹר?

אִם שָׂמִים עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ מְחִיצָּה,

אָז הָאוֹר נִתְקַל בְּמַשֶּׁהוּ

וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ אוֹר.

–

לָמָּה אֵין אוֹר

מִחוּץ לְכַדּוּר הָאָרֶץ, ­

מִחוּץ לְאַטְמוֹסְפֵרָה?

כִּי הָאוֹר שֶׁנִּמְצָא שָׁם

לא נִתְקַל בְּאַף מְחִיצָּה.

–

אִם נִתְקַל בְּמַשֶּׁהוּ,

אָז רוֹאִים

שֶ"כָּאן נִמְצָא אוֹר".

–

דומם צומח חי מדבר

דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי מְדַבֵּר

ספר 'שמעתי', מאמר קט"ו: "ענין דומם צומח חי מדבר"

 –

א. דַּרְגַת דּוֹמֵם

בְּחִינַת דּוֹמֵם נִקְרָא

מִי שֶאֵין לוֹ רָשוּת

בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

אֶלָּא רָשוּת

שֶל בַּעַל הַבַּיִת עָלָיו.

–

וְהוּא מוּכְרָח

לְמַלְאוֹת

כּל חִשְקוֹ וּרְצוֹנוֹ

שֶל בַּעַל הַבַּיִת.

.

………

–

וְלָכֵן

אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד

לְתוֹעֶלֶת זוּלָתוֹ,

אֶלָּא מוּפְעָל לַעֲבוֹד

לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ.

  

ב. דַּרְגַּת צוֹמֵחַ

בְּחִינַת צוֹמֵחַ נִקְרָא

מִי שֶיֵּש לוֹ כְּבָר בְּמִקְצָת

רָשוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

וְיָכוֹל לַעֲשוֹת דָּבָר,

שֶהוּא בְּהִיפּוּךְ מִדַּעַת בַּעַל הַבַּיִת.

 –

הַיְינוּ, שֶכְּבָר יָכוֹל לַעֲשוֹת דְּבָרִים,

שֶאֵינָם לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ,

אֶלָּא בְּהִיפּוּךְ מֵהָרָצוֹן

שֶבַּעַל הַבַּיִת הִטְבִּיעַ בּוֹ.

– 

כְּמוֹ שֶרוֹאִים בִּצְמָחִים גַּשְמִיִּים,

אַף עַל פִּי שֶהֵם בַּעֲלֵי תְּנוּעָה,

שֶהֵם מִתְפַּשְּטִים בָּאוֹרֶךְ וּבָרוֹחַב,

מִכּל מָקוֹם תְּכוּנָה אַחַת לְכל הַצְּמָחִים.

–

זאת אוֹמֶרֶת, שֶאֵין אַף צֶמַח אֶחָד

שֶיָּכוֹל לָצֵאת נֶגֶד שִיטַת כּל הַצְּמָחִים,

אֶלָּא מְחוּיָּב לִשְמוֹר אֶת חוּקֵי הַצְּמָחִים,

וְאֵין לוֹ שוּם כּוֹחַ

שֶיּוּכַל לַעֲשוֹת נֶגֶד בְּנֵי מִינוֹ.

.

–

זאת אוֹמֶרֶת,

אֵין לוֹ בְּחִינַת חַיִּים בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

אֶלָּא הוּא חֵלֶק מֵחַיֵי כְּלַל הַצְּמָחִים.

כִּי לְכל הַצְּמָחִים צוּרַת חַיִּים אַחַת

בְּדוֹמֶה לִבְרִיָּה אַחַת.

וְכל הַצְּמָחִים עַל אוֹפְנָם הַפְּרָטִי

הֵם כְּאֵיבָרִים שֶל בַּעַל הַחַי הַזֶּה.

.–

וּכְמוֹ כֵן בְּרוּחָנִיּוּת,

"צוֹמֵחַ" נִקְרָאִים אֵלֶּה הָאֲנָשִים,

שֶכְּבָר יֵש לָהֶם בְּמִקְצָת כּוֹח

לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרָצוֹן שֶלָּהֶם,

אֲבָל הֵם מְשוּעְבָּדִים לַסְּבִיבָה,

כִּי עוֹד אֵין לָהֶם אֶת הַכּוֹחַ

לַעֲשוֹת הָפוּךְ מֵהַסְּבִיבָה

שֶבָּהּ הֵם נִמְצָאִים.

–

ג. דַּרְגַּת חַי

 אָנוּ רוֹאִים בְּבַעֲלֵי הַחַי,

שֶיֵּש לְכל אֶחָד מֵהֶם

תְּכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

וְאֵינָם מְשוּעְבָּדִים לַסְּבִיבָה.

–

אֶלָּא יֵש לְכל אֶחָד

הַרְגָּשָה וּתְכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

וּבֶטַח שֶהוּא יָכוֹל לִפְעוֹל מַה שֶהוּא

נֶגֶד רְצוֹן בַּעַל הַבַּיִת.

.

–…….

.

וְגַם אֵינוֹ מְשוּעְבָּד לַסְּבִיבָה,

אֶלָּא יֵש לוֹ חַיִּים בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

מִבְּלִי שֶבְּחַיּוּתוֹ יִהְיֶה תָּלוּי

בַּחַיִּים שֶל חֲבֵרוֹ.

–

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְגִּיש

יוֹתֵר מִיְּשוּתוֹ עַצְמוֹ.

הַיְינוּ, אֵין לוֹ הֶרְגֵּש הַזּוּלָת,

וּמִמֵּילָא שֶאֵינוֹ יָכוֹל

לִדְאוֹג עֲבוּר הַזּוּלָת.

–

ד. דַּרְגַּת מְדַבֵּר

בְּחִינַת מְדַבֵּר הוּא

מִי שֶיֵּש בּוֹ כַּמָּה מַעֲלוֹת:

א. הוּא עוֹשֶה נֶגֶד רְצוֹן בַּעַל הַבַּיִת,

ב. אֵינוֹ מְשוּתָף לְכל בְּנֵי גִּילוֹ, כְּמוֹ בַּצּוֹמֵחַ.

הַיְינוּ, הוּא אֵינוֹ תָּלוּי בַּסְּבִיבָה.

ג. הוּא מַרְגִּיש אֶת הַזּוּלָת.

–

לָכֵן הוּא יָכוֹל

לִדְאוֹג עֲבוּרָם וּלְהַשְלִימָם,

עַל יְדֵי זֶה שֶמַּרְגִּיש

וּמִצְטָעֵר עִם הַצִּיבּוּר,

וְיָכוֹל לִשְׂמוֹחַ בְּנֶחָמַת הַצִּיבּוּר.

– 

וְכֵן הוּא יָכוֹל

לְקַבֵּל מֵהֶעָבָר וְהֶעָתִיד.

מַה שֶאֵין כֵּן בַּעַל חַי,

שֶאֵינוֹ מַרְגִּיש אֶלָּא רַק אֶת הַהוֹוֶה,

וְגַם רַק אֶת פְּרָטִיּוּתוֹ עַצְמוֹ.

–

ילדים של השכן

 כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 49

 –

הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת חֶסְרוֹנוֹת

אֵצֶל יְלָדִים שֶׁל הַשָּׁכֵן,

וְעַל יְלָדִים שֶׁל עַצְמוֹ

הוּא לא רוֹאֶה.

–

וּכְשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ

אֵיזֶה חֶסְרוֹנוֹת,

תֵּיכֶף הוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד חֲבֵרוֹ,

וּמַתְחִיל לְהַגִּיד אֶת הַמַּעֲלוֹת

שֶׁיֵּשׁ לְהַבָּנִים שֶׁלּוֹ.

–

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה,

מַהִי הָאֱמֶת –

שֶׁיֵּשׁ מַעֲלוֹת לְבָנָיו,

וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בְּרוֹגֶז,

כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ?

 –

וְהָעִנְיָן הוּא כָּךְ,

שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּכָל אָדָם

מַעֲלוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת.

וְכָל אֶחָד מֵהֶם,

הֵן הָאָב עַצְמוֹ וְהֵן הַשָּׁכֵן,

אוֹמְרִים אֱמֶת.

–

אֶלָּא הַשָּׁכֵן

הוּא לא מִתְיַיחֵס

לְהַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי

עִם יַחַס כְּאָב אֵל בֵּן.

הַיְינוּ, שֶׁאֵין לוֹ אוֹתָהּ אַהֲבָה

לַבָּנִים הָאֵלֶּה,

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַאֲבִיהֶם.

.

– 

לָכֵן, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל

עַל הַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי,

הוּא רוֹאֶה רַק

אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם,

כִּי מִזֶּה הוּא יוֹתֵר נֶהֱנָה.

–

כִּי אָז הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת,

שֶׁהוּא בְּמַעֲלָה יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי,

בַּזֶּה שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ

הֵם יוֹתֵר טוֹבִים,

לָכֵן מִסְתַּכֵּל רַק

עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי.

–

וְזֶה הוּא אֱמֶת,

מַה שֶׁרוֹאֶה.

אֲבָל מַה הוּא רוֹאֶה?

רַק אֶת הַדְּבָרִים

שֶׁנֶּהֱנֶה מֵהֶם.

– 

אֲבָל גַּם הָאָב רוֹאֶה

רַק אֶת הָאֱמֶת,

אֶלָּא הוּא מִסְתַּכֵּל

רַק עַל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים,

שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ.

.

.

אֲבָל הַדְּבָרִים הָרָעִים

שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ,

אֶת זֶה הוּא לא רוֹאֶה,

מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה.

–

לָכֵן הוּא אוֹמֵר אֱמֶת,

מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵצֶל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ,

כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל רַק עַל הַדְּבָרִים,

שֶׁיֵּשׁ מִזֶּה לְקַבֵּל הֲנָאָה.

אִם כֵּן הוּא רוֹאֶה

רַק אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהֶם.

–

שוטר תנועה

שוֹטֵר תְּנוּעָה

כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 737

 –

מִטֶּרֶם שֶהִמְצִיאוּ אֶת הַתַּמְרוּרִים

שֶיְּסַדְּרוּ אֶת הַתְּנוּעָה בִּכְלֵי רֶכֶב,

הַסֵּדֶר הָיָה שֶשּוֹטֵר עוֹמֵד

וּמְכַוֵּון אֶת הַתְּנוּעָה.

–

וְאָז הַרְבֵּה אֲנָשִים

הָיוּ מְלֵאֵי טְעָנוֹת וְכַעַס עַל הַשּוֹטְרִים,

שֶהֵם אֵינָם בְּסֵדֶר,

שֶהֵם לא מִסְתַּכְּלִים עַל הַתּוֹר.

–

כִּי לִפְעָמִים הָיָה בָּא אָדָם

וּמְבַקֵּש מֵהַשּוֹטֵר שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה,

הֱיוֹת שֶיֵּש לוֹ אֵיזֶה חוֹלֶה בַּבַּיִת וְכַדּוֹמֶה,

וְהַשּוֹטֵר מְשַנֶּה אֶת הַסֵּדֶר לְפִי שִׂכְלוֹ.

– 

וְאָז כּל אֶחָד הָיָה חוֹשֵב

שֶהַשּוֹטֵר אֵינוֹ בְּסֵדֶר.

–

וְהַרְבֵּה אֲנָשִים

הָיוּ מְרוּצִים,

וְהַרְבֵּה לא.

–

מַה שֶאֵין כֵּן בְּיָמֵינוּ,

שֶמְּסַדֵּר הַתְּנוּעָה נַעֲשָׂה

בְּחִינַת דּוֹמֵם,

בְּלִי שֵׂכֶל,

– 

הִנֵּה עַכְשָיו

כּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ

אֶת גְּזַר דִּינוֹ שֶל הָרַמְזוֹר,

וְאַף אֶחָד לא כּוֹעֵס עָלָיו

וְאַף אֶחָד לא מִתְחַנֵּן אֵלָיו,

שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה.

–

מלבושי כבוד

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר ע"ד: "מהי האמת", עמ' 1634-1635

–

יוֹפִי נִקְבָּע עַל פִּי רוֹב,

מַה שֶׁהָרַבִּים קוֹבְעִים

מַה יָפֶה וּמַה לא יָפֶה,

בִּלְבוּשִׁים וּבִרְהִיטֵי הַבַּיִת.

–

וְאָנוּ רוֹאִים שֶׁכל דּוֹר

מְבַטֵּל אֶת צִיּוּר הַיּוֹפִי

שֶׁל הַדּוֹר הַקּוֹדֵם.

–

לְמָשָׁל בַּדּוֹר הַקּוֹדֵם

הָיוּ יוֹדְעִים שֶרְהִיטֵי הַבַּיִת

צְרִיכִים לִהְיוֹת מֵעֵץ,

וְחָרוּט עַל הָעֵץ מִינֵי צִיּוּרִים.

–

וְכַּיּוֹם הָאֲרוֹנוֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּבַיִת

הֵם אֲרוֹנוֹת קִיר,

(כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בַּדִּירוֹת הַיְּשָׁנוֹת

שֶׁהָיוּ לִפְנֵי כַּמָּה דּוֹרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם),

רַק הַיּוֹם עוֹשִׂים אֲרוֹנוֹת קִיר

יוֹתֵר יָפִים מֵאָז.

.

–

אֲבָל מַה בֶּאֱמֶת יָפֶה

מִי יָכוֹל לוֹמַר?

אִי אֶפְשָׁר לָתֵת עַל כָּךְ

תְּשׁוּבָה מוּגְדֶּרֶת,

אֶלָּא כל מַה שֶׁהָרַבִּים

מַסְכִּימִים שֶׁזֶּה יָפֶה,

אָז כּוּלָם הוֹלְכִים

לְפִי הַדּוּגְמָא הַזאת.

–

לָכֵן כּל פַּעַם יֵשׁ מוֹדוֹת חֲדָשׁוֹת

הַיְינוּ, דּוּגְמָאוֹת חֲדָשׁוֹת.

וְנִמְצָא לְפִי זֶה,

כּל מַה שֶׁהָרַבִּים מַחֲשִׁיבִים

זֶה נִקְרָא יוֹפִי,

–

וְאִם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ זוֹ,

נִקְרָא "מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד".

כִּי מַה שֶׁהוּא מְכוּבָּד בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת

עַל זֶה יְכוֹלִים לָתֵת יְגִיעָה,

בִּכְדֵי לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ.

–

שק של אגוזים

–

שַׂק שֶׁל אֱגוֹזִים

משל מכתבי בעל הסולם, מאמר: "האומה", עמ' 489

–

אָנוּ דּוֹמִים

לַגַּל שֶׁל אֱגוֹזִים,

הַמְאוּחָדִים מִבַּחוּץ

לְגוּף אֶחָד,

עַל יְדֵי שַׂק הָעוֹטֵף

וּמְאַגֵּד אוֹתָם.

–

אֲשֶׁר מִידַת

הָאִיחוּד הַהוּא

אֵינָהּ עוֹשָׂה אוֹתָם

לְגוּף מְלוּכָּד.

–

אֶלָּא כּל תְּנוּדָה קַלָּה

הַנַּעֲשָׂה עַל הַשַּׂק,

מוֹלִיד בָּהֶם הִתְרוֹצְצוּת

וּפֵירוּדִים זֶה מִזֶּה.

–

וְעַל יָדָהּ הֵם בָּאִים

בְּכל פַּעַם מֵחָדָשׁ

לְצֵירוּפִים

וּלְאִיחוּדִים חֶלְקִיִים.

אחת הסגולות היקרות, שאיבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל – היא אבידת הכרת הלאומיות. היינו, הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואיננם… מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם

–

חור בספינה

חוֹר בַּסְּפִינָה

כתבי בעל הסולם, מאמר: "הערבות", עמ' 393, אות י"ח

–

שְנַיִים הָיוּ בָּאִים בִּסְפִינָה,

וְהִתְחִיל אֶחָד קוֹדֵר תַּחְתָיו

וְלַעֲשוֹת נֶקֶב בַּסְּפִינָה.

–

אָמַר לוֹ חֲבֵירוֹ:

"לָמָּה אַתָּה קוֹדֵר?"

אָמַר לוֹ:

–

"מַה אִיכְפַּת לְךָ,

הֲלא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵר

וְלא תַּחְתֶּיךָ".

אָמַר לוֹ:

"שוֹטֶה! הֲרֵי שְנֵינוּ

נֶאֱבָדִים יַחַד בַּסְּפִינָה".

–

דרך תורה ודרך ייסורים

דֶּרֶךְ תּוֹרָה וְדֶרֶךְ יִיסוּרִים

כתבי בעל הסולם, מאמר: "החרות", עמ' 425

–

יֵשׁ שְׁתֵּי דְּרָכִים

שֶׁהַהַשְׁגָּחָה חָבְשָה

וְהִקִּיפָה אוֹתָנוּ,

כְּדֵי לַהֲבִיאֵנוּ

אֶל הַמַּטָּרָה הַתַּכְלִיתִית,

–

וְהֵם:

דֶּרֶךְ יִיסוּרִים

הַגּוֹרֵם אֵלֵינוּ

הִתְפַּתְּחוּת הַזאת

שֶׁלא מִדַּעְתֵּנוּ.

–

וְדֶרֶךְ תּוֹרָה וְחוֹכְמָה,

הַגּוֹרֶמֶת אֵלֵינוּ

הִתְפַּתְּחוּת הַזאת מִדַּעְתֵּנוּ,

בְּלִי שׁוּם הֶכְרֵחַ וְיִיסוּרִים.

–

עשב השדה

עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', קטע 307. "אין לך עשב למטה", עמ' 1747

– 

אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה

שֶאֵין לוֹ מַלְאָךְ מִלְּמַעְלָה

שֶמַכֶּה וְאוֹמֵר לוֹ:

"גְּדַל".

–

פֵּירוּש:

הָאֲנָשִים דּוֹמִים לְעִשְּבֵי הַשָּׂדֶה.

וְהַמַּלְאָךְ שֶמַּכֶּה,

הוּא הַיִּיסוּרִים,

שֶכל הָעוֹלָם סוֹבְלִים.

–

זאת אוֹמֶרֶת,

הַנִּבְרָאִים רוֹצִים מְנוּחָה,

כְּמוֹ הַשּוֹרֶש,

וְהַיִּיסוּרִים הֵם כְּמוֹ מַקֵּל,

שֶאוֹמֵר לָאָדָם:

"לֵךְ לָעֲבוֹדָה".

–

וְעַל יְדֵי זֶה

יִהְיֶה הִתְפַּתְּחוּת,

שֶזֶּהוּ נִקְרָא "גְּדַל".

–

מחוץ לי

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (12.05.08) על מאמר מתוך ספר 'שמעתי'

–

אֵין לִי בַּמָּקוֹם שֶלִּי

אֶלָּא מַה שֶיֵּש,

מַה שֶמִּתְגַּלֶּה.

 –

מַה שֶמִּתְגַּלֶּה,

יָכוֹל לִהְיוֹת מִמֶּנִּי,

וְיָכוֹל לִהְיוֹת

מִחוּץ לִי.

–

מַה שֶמִּמֶּנִּי,

זֶה בָּטוּחַ מִתּוֹךְ

הָאֶגוֹ שֶלִּי.

–

מַה שֶמִּחוּץ לִי,

זֶה הַדָּבָר הַיְּחִידִי

שֶאֲנִי יָכוֹל לְהַשְלִיט

עַל הָאֶגוֹ שֶלִּי.

–

אח"פ דעליון

 (אוֹזֶן חוֹטֶם פֶּה של הָעֶלְיוֹן)

 ספר "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם

–

כּל הַכּוֹחוֹת

וְהַמִּיעוּטִים

שֶׁנִּמְצָאִים בָּעֶלְיוֹנִים,

מְחוּיָבִים לִהְיוֹת

בַּתַּחְתּוֹן מֵהֶם.

– 

כִּי לֶהֱיוֹת הָעֶלְיוֹן ­­

סִיבָּה לְמְצִיאוּת הַתַּחְתּוֹן,

עַל כֵּן פּוֹעֲלִים עָלָיו

כָּל הַמִּיעוּטִים וְהַפְּגָמִים

שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן שֶׁלּוֹ,

­­

כִּי נַעֲשָׂה מְסוּבָּב

וְסָבוּל מֵהֶם.

–

שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (19.08.08) על "מבוא לספר הזוהר"