ארכיון הבלוג
אהבה אחת
–
אַהֲבָה אַחַת
כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498
–
עַל יְדֵי שְׁחִיקַת הַלְּבָבוֹת,
אֲפִילוּ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל אֵיתָנִים,
כָּל אֶחָד מוֹצִיא חֲמִימוּת
מִקִּירוֹת לִבּוֹ,
–
וְהַחֲמִימוּת גּוֹרֶמֶת
לְנִיצוֹצֵי אַהֲבָה,
עַד שֶׁמִּתְרַקֵּם מִזֶּה
לְבוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה,
–
וּשְׁנֵיהֶם מִתְכַּסִּים
בִּשְׂמִיכָה אַחַת,
הַיְינוּ שֶׁאַהֲבָה אַחַת
מְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אֶת שְׁנֵיהֶם,
–
כִּי יָדוּעַ שֶׁדְּבֵקוּת
מְחַבֶּרֶת שְׁנֵי דְּבָרִים
לְאֶחָד.
–
אש האהבה
אֵש הָאַהֲבָה
כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת מ', עמ' 1498
–
כּל מַתָּנָה שֶנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ
הוּא כְּמוֹ כַּדּוּר
שֶעוֹשֶׂה חָלָל בְּאֶבֶן,
–
הֲגַם שֶהַכַּדּוּר הָרִאשוֹן
אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּאֶבֶן
אֶלָּא שְׂרִיטָה בְּעָלְמָא,
אֲבָל הַכַּדּוּר הַשֵּנִי
כְּשֶפּוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם
כְּבָר עוֹשֶׂה חָרִיץ,
וְהַשְּלִישִי עוֹשֶׂה נֶקֶב.
–
וְעַל יְדֵי הַכַּדּוּרִים
שֶהוּא מַרְבֶּה לִקְלוֹעַ
אֲזַי הַנֶּקֶב מִתְפַּתֵּחַ
וְנַעֲשֶׂה מְקוֹם חָלָל
בְּלֵב הָאֶבֶן שֶל חֲבֵרוֹ,
שֶבּוֹ מִתְקַבְּצִים כּל הַמַּתָּנוֹת,
–
וּמִכל מַתָּנָה וּמַתָּנָה
נַעֲשֶׂה נִיצוֹצֵי אַהֲבָה,
עַד שֶמִּתְקַבְּצִים
כּל נִיצוֹצֵי הָאַהֲבָה
בַּחֲלַל לֵב הָאֶבֶן
וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה שַלְהֶבֶת.
–
כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין נִיצוֹץ לְשַלְהֶבֶת
הוּא בַּזֶּה,
כִּי בְּמָקוֹם שֶיֵּש אַהֲבָה
יֵש שָם גִּילוּי לַחוּץ,
הַיְינוּ גִּילוּי לְכל הָעַמִּים
שֶאֵש הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בּוֹ.
–
וְאֵש הָאַהֲבָה
שׂוֹרֶפֶת אֶת כּל הַפְּשָעִים
שֶפּוֹגְשִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.
–
אמת ושקר
אֱמֶת וָשֶׁקֶר
כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ט"ז, עמ' 1447
–
כְּלָל יָדוּעַ הוּא,
שֶׁדָּבָר קָטָן אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת,
מַה שֶׁאִם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל,
יוֹתֵר קַל לִרְאוֹת.
.
.
לָכֵן, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּמְעַט שְׁקָרִים,
אֵין הוּא מְסוּגָּל לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת,
אֵיךְ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר.
אֶלָּא הוּא אוֹמֵר,
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת.
וְאֵין לְךָ שֶׁקֶר גָּדוֹל מִזֶּה.
–
וְהַטַּעַם הוּא,
מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ כל כָּךְ שְׁקָרִים,
שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.
–
מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּזְּמַן שֶׁהָאָדָם
רָכַשׁ לוֹ הַרְבֵּה שְׁקָרִים,
נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר כְּבָר נִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ בְּשִׁיעוּר,
שֶׁאִם רוֹצֶה לִרְאוֹת,
כְּבָר זֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִרְאוֹת.
–
נִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו,
בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַשֶּׁקֶר,
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל שֶׁקֶר,
אֲזַי הוּא רוֹאֶה אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.
הַיְינוּ, שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת בְּנַפְשׁוֹ,
אֵיךְ לַעֲלוֹת עַל הַמְּסִילָה הַנְּכוֹנָה.
.
.
נִמְצָא שֶׁנְּקוּדַת הָאֱמֶת הַזאת,
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר,
הִיא הָאֶמְצָעִי בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר.
וְזֶהוּ הַגֶּשֶׁר הַמְקַשֵּׁר בֵּין הָאֱמֶת לַשֶּׁקֶר.
כִּי הַנְּקוּדָה הַזּוֹ הִיא הַסּוֹף שֶׁל הַשֶּׁקֶר,
וּמִכָּאן וְאֵילָךְ מַתְחִילָה דֶּרֶך הָאֱמֶת.
–
חנוך לנער על פי דרכו
.
חֲנוךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ
כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר 709: "ענין חינוך", עמ' 1962-1963
–
בְּחִינוּךְ יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת:
א) חֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה
ב) חֵלֶק הַכַּוָּנָה.
.
לְמָשָׁל,
כְּשֶׁהָאָב מְחַנֵּך אֶת בְּנוֹ
וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁאָסוּר לִגְנוֹב,
אָז הַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ עִנְיָן שֶׁל מַעֲשֶׂה.
.
וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד
אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁבַּדָּבָר,
הַיְינוּ, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב,
הֲלא הַחֵפֶץ שֶׁל חֲבֵרוֹ
מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו,
וְרוֹצֶה לְקַבֵּל אֶת הַחֵפֶץ,
וְאָבִיו מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַגְּנֵיבָה.
.
אָז שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד:
"תַּגִּיד לִי, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב?"
וְאִם הַיֶּלֶד עוֹד לא קִיבֵּל
אֶת הִתְפַּתְּחוּת הַשֵּׂכֶל כָּרָאוּי,
אָז אָבִיו אוֹמֵר לוֹ:
"תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ מִשְׁטָרָה,
וּמִי שֶׁגּוֹנֵב,
אָז הַמִּשְׁטָרָה תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ
וּמוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַסּוֹהַר.”
.
וְהַיֶּלֶד שׁוֹאֵל:
"מַה זֶה בֵּית הַסּוֹהַר?"
.
אָז אוֹמְרִים לוֹ,
שֶׁשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לוֹ,
לְדַבֵּר עִם מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה,
וְלֶאֱכוֹל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה,
כְּמוֹ כֵן לְשַׂחֵק אֵיפה שֶׁרוֹצֶה,
אֶלָּא הוּא מוּגְבָּל בְּכל הַדְּבָרִים.
וְזֶה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים.
.
לָכֵן, הֲגַם אִם יִגְנוֹב אֶת הַחֵפֶץ
וְיִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג,
מִכל מָקוֹם אֵין הַתַּעֲנוּג שָׁוֵוה
כְּנֶגֶד הַיִּסּוּרִים שֶׁיִּסְבּוֹל,
בַּזְּמַן שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ בֵּית הַסּוֹהַר.
–
ילדים של השכן
יְלָדִים שֶׁל הַשָּׁכֵן
כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 49
–
הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת חֶסְרוֹנוֹת
אֵצֶל יְלָדִים שֶׁל הַשָּׁכֵן,
וְעַל יְלָדִים שֶׁל עַצְמוֹ
הוּא לא רוֹאֶה.
–
וּכְשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ
אֵיזֶה חֶסְרוֹנוֹת,
תֵּיכֶף הוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד חֲבֵרוֹ,
וּמַתְחִיל לְהַגִּיד אֶת הַמַּעֲלוֹת
שֶׁיֵּשׁ לְהַבָּנִים שֶׁלּוֹ.
–
וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה,
מַהִי הָאֱמֶת –
שֶׁיֵּשׁ מַעֲלוֹת לְבָנָיו,
וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בְּרוֹגֶז,
כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ?
–
וְהָעִנְיָן הוּא כָּךְ,
שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּכָל אָדָם
מַעֲלוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת.
וְכָל אֶחָד מֵהֶם,
הֵן הָאָב עַצְמוֹ וְהֵן הַשָּׁכֵן,
אוֹמְרִים אֱמֶת.
–
אֶלָּא הַשָּׁכֵן
הוּא לא מִתְיַיחֵס
לְהַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי
עִם יַחַס כְּאָב אֵל בֵּן.
הַיְינוּ, שֶׁאֵין לוֹ אוֹתָהּ אַהֲבָה
לַבָּנִים הָאֵלֶּה,
כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַאֲבִיהֶם.
.
–
לָכֵן, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל
עַל הַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי,
הוּא רוֹאֶה רַק
אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם,
כִּי מִזֶּה הוּא יוֹתֵר נֶהֱנָה.
–
כִּי אָז הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת,
שֶׁהוּא בְּמַעֲלָה יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי,
בַּזֶּה שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ
הֵם יוֹתֵר טוֹבִים,
לָכֵן מִסְתַּכֵּל רַק
עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי.
–
וְזֶה הוּא אֱמֶת,
מַה שֶׁרוֹאֶה.
אֲבָל מַה הוּא רוֹאֶה?
רַק אֶת הַדְּבָרִים
שֶׁנֶּהֱנֶה מֵהֶם.
–
אֲבָל גַּם הָאָב רוֹאֶה
רַק אֶת הָאֱמֶת,
אֶלָּא הוּא מִסְתַּכֵּל
רַק עַל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים,
שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ.
.
.
אֲבָל הַדְּבָרִים הָרָעִים
שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ,
אֶת זֶה הוּא לא רוֹאֶה,
מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה.
–
לָכֵן הוּא אוֹמֵר אֱמֶת,
מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵצֶל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ,
כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל רַק עַל הַדְּבָרִים,
שֶׁיֵּשׁ מִזֶּה לְקַבֵּל הֲנָאָה.
אִם כֵּן הוּא רוֹאֶה
רַק אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהֶם.
–
שוטר תנועה
שוֹטֵר תְּנוּעָה
כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 737
–
מִטֶּרֶם שֶהִמְצִיאוּ אֶת הַתַּמְרוּרִים
שֶיְּסַדְּרוּ אֶת הַתְּנוּעָה בִּכְלֵי רֶכֶב,
הַסֵּדֶר הָיָה שֶשּוֹטֵר עוֹמֵד
וּמְכַוֵּון אֶת הַתְּנוּעָה.
–
וְאָז הַרְבֵּה אֲנָשִים
הָיוּ מְלֵאֵי טְעָנוֹת וְכַעַס עַל הַשּוֹטְרִים,
שֶהֵם אֵינָם בְּסֵדֶר,
שֶהֵם לא מִסְתַּכְּלִים עַל הַתּוֹר.
–
כִּי לִפְעָמִים הָיָה בָּא אָדָם
וּמְבַקֵּש מֵהַשּוֹטֵר שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה,
הֱיוֹת שֶיֵּש לוֹ אֵיזֶה חוֹלֶה בַּבַּיִת וְכַדּוֹמֶה,
וְהַשּוֹטֵר מְשַנֶּה אֶת הַסֵּדֶר לְפִי שִׂכְלוֹ.
–
וְאָז כּל אֶחָד הָיָה חוֹשֵב
שֶהַשּוֹטֵר אֵינוֹ בְּסֵדֶר.
–
וְהַרְבֵּה אֲנָשִים
הָיוּ מְרוּצִים,
וְהַרְבֵּה לא.
–
מַה שֶאֵין כֵּן בְּיָמֵינוּ,
שֶמְּסַדֵּר הַתְּנוּעָה נַעֲשָׂה
בְּחִינַת דּוֹמֵם,
בְּלִי שֵׂכֶל,
–
הִנֵּה עַכְשָיו
כּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ
אֶת גְּזַר דִּינוֹ שֶל הָרַמְזוֹר,
וְאַף אֶחָד לא כּוֹעֵס עָלָיו
וְאַף אֶחָד לא מִתְחַנֵּן אֵלָיו,
שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה.
–
מלבושי כבוד
מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד
כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר ע"ד: "מהי האמת", עמ' 1634-1635
–
יוֹפִי נִקְבָּע עַל פִּי רוֹב,
מַה שֶׁהָרַבִּים קוֹבְעִים
מַה יָפֶה וּמַה לא יָפֶה,
בִּלְבוּשִׁים וּבִרְהִיטֵי הַבַּיִת.
–
וְאָנוּ רוֹאִים שֶׁכל דּוֹר
מְבַטֵּל אֶת צִיּוּר הַיּוֹפִי
שֶׁל הַדּוֹר הַקּוֹדֵם.
–
לְמָשָׁל בַּדּוֹר הַקּוֹדֵם
הָיוּ יוֹדְעִים שֶרְהִיטֵי הַבַּיִת
צְרִיכִים לִהְיוֹת מֵעֵץ,
וְחָרוּט עַל הָעֵץ מִינֵי צִיּוּרִים.
–
וְכַּיּוֹם הָאֲרוֹנוֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּבַיִת
הֵם אֲרוֹנוֹת קִיר,
(כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בַּדִּירוֹת הַיְּשָׁנוֹת
שֶׁהָיוּ לִפְנֵי כַּמָּה דּוֹרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם),
רַק הַיּוֹם עוֹשִׂים אֲרוֹנוֹת קִיר
יוֹתֵר יָפִים מֵאָז.
.
–
אֲבָל מַה בֶּאֱמֶת יָפֶה
מִי יָכוֹל לוֹמַר?
אִי אֶפְשָׁר לָתֵת עַל כָּךְ
תְּשׁוּבָה מוּגְדֶּרֶת,
אֶלָּא כל מַה שֶׁהָרַבִּים
מַסְכִּימִים שֶׁזֶּה יָפֶה,
אָז כּוּלָם הוֹלְכִים
לְפִי הַדּוּגְמָא הַזאת.
–
לָכֵן כּל פַּעַם יֵשׁ מוֹדוֹת חֲדָשׁוֹת
הַיְינוּ, דּוּגְמָאוֹת חֲדָשׁוֹת.
וְנִמְצָא לְפִי זֶה,
כּל מַה שֶׁהָרַבִּים מַחֲשִׁיבִים
זֶה נִקְרָא יוֹפִי,
–
וְאִם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ זוֹ,
נִקְרָא "מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד".
כִּי מַה שֶׁהוּא מְכוּבָּד בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת
עַל זֶה יְכוֹלִים לָתֵת יְגִיעָה,
בִּכְדֵי לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ.
–
מכונת יריה
מְכוֹנַת יְרִיָּה
כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי סולם", עמ' 478
–
סֵדֶר הָעוֹלָם הוּא,
שֶשְּנֵי אֲנָשִים בְּמַחֲלוֹקֶת
יֵש לִפְעָמִים שֶעוֹבְרִים
לְתִגְרַת יָדַיִים.
–
וּמִי שֶהוּא רוֹאֶה שֶאֵינוֹ
יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו,
הוּא לוֹקֵחַ סַכִּין כְּנֶגְדּוֹ.
–
וְהַשֵּנִי שֶהוּא רוֹאֶה
שֶיֵּש לְהַשֵּנִי סַכִּין,
הוּא לוֹקֵחַ אֶקְדָּח.
–
וּכְשֶהַשֵּנִי רוֹאֶה
שֶיֵּש לוֹ אֶקְדָּח,
הוּא לוֹקֵחַ רוֹבֶה וכו',
–
עַד שֶהַשֵּנִי לוֹקֵחַ נֶגְדּוֹ
מְכוֹנַת יְרִיָּיה,
וְאִם יֵש לוֹ מְכוֹנַת יְרִיָּיה,
הַשֵּנִי לוֹקֵחַ טַנְק.
.
–
עשב השדה
עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה
כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', קטע 307. "אין לך עשב למטה", עמ' 1747
–
אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה
שֶאֵין לוֹ מַלְאָךְ מִלְּמַעְלָה
שֶמַכֶּה וְאוֹמֵר לוֹ:
"גְּדַל".
–
פֵּירוּש:
הָאֲנָשִים דּוֹמִים לְעִשְּבֵי הַשָּׂדֶה.
וְהַמַּלְאָךְ שֶמַּכֶּה,
הוּא הַיִּיסוּרִים,
שֶכל הָעוֹלָם סוֹבְלִים.
–
זאת אוֹמֶרֶת,
הַנִּבְרָאִים רוֹצִים מְנוּחָה,
כְּמוֹ הַשּוֹרֶש,
וְהַיִּיסוּרִים הֵם כְּמוֹ מַקֵּל,
שֶאוֹמֵר לָאָדָם:
"לֵךְ לָעֲבוֹדָה".
–
וְעַל יְדֵי זֶה
יִהְיֶה הִתְפַּתְּחוּת,
שֶזֶּהוּ נִקְרָא "גְּדַל".
–
משל החתולים
מְשַל הַחֲתוּלִים
כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 184-185
–
מְסַפְּרִים עַל רַבִּי יוֹנָתָן,
שֶהָיָה לוֹ וִיכּוּחַ
עִם כּוֹמֶר אֶחָד שֶטָּעַן,
שֶבְּכוֹחוֹ לְשַנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.
–
חָלַק עָלָיו רַבִּי יוֹנָתָן וְאָמַר:
"הַטֶּבַע שֶהַבּוֹרֵא בָּרָא
אִי אֶפְשָר לְשַנוֹת,
אֶלָּא רַק הַבּוֹרֵא יָכוֹל לְשַנּוֹת,
וְהָאָדָם בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְסוּגָל".
.
.
מֶה עָשָה הַכּוֹמֶר? –
לָקַח כַּמָּה חֲתוּלִים
לִימֵד אוֹתָם לִהְיוֹת מֶלְצָרִים,
הִלְבִּיש אוֹתָם בְּבִגְדֵי מֶלְצַר,
וְהָלַךְ לְהַזְמִין אֶת הַמֶּלֶך וְהַשָּׂרִים
לַסְּעוּדָה שֶהֵכִין.
–
לִפְנֵי הַסְעוּדָה,
סִיפֵּר לַמֶּלֶךְ עַל כּל הָעִנְיָין
שֶהָיָה לוֹ עִם רַבִּי יוֹנָתָן.
וְאָז נָתַן פְּקוּדָה,
–
וְתֵיכֶף וּמִיָּד נִכְנְסוּ הַמֶּלְצָרִים,
הַיְינוּ, הַחֲתוּלִים,
שֶהָיוּ מְלוּבָּשִים בְּדִיּוּק
כְּמוֹ מֶלְצָרִים אֲמִיתִיִּים.
–
וְהֵם הֵכִינוּ אֶת הַשוּלְחָן,
וְכֵן הֵם הֵבִיאוּ אֶת כּל הַמָּנוֹת
לְכל אֶחָד וְאֶחָד.
–
וְהַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים רָאוּ וְתָמְהוּ
עַל מַעֲשֵׂה הַפְּלָאִים הַזֶה עִם הַמֶלְצָרִים,
וְהִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד
שֶאֵין יוֹתֵר שוּם מָקוֹם לְוִיכּוּחַ.
.
.
וְכוּלָם הִתְפַּלְאוּ עַל רַבִּי יוֹנָתָן,
אֵיךְ הוּא יוֹשֵב כּל כָּך בְּשַלְוָוה,
וְאֵינוֹ מִתְפַּעֵל מֵהַמַּעֲשֶׂה
שֶהוֹכִיחַ שָחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן,
שֶיֵש בִּיְדֵי הָאָדָם לְשַנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.
–
וּמֶה עָשָה אָז רַבִּי יוֹנָתָן? –
לְאַחַר שֶגָמְרוּ אֶת הַסְּעוּדָה,
בְּעוֹד הַמֶּלְצָרִים עוֹמְדִים
וּמְחַכִּים לְשָרֵת אֶת הַכְּלָל,
הוֹצִיא רַבִּי יוֹנָתָן קוּפְסָה שֶל טַבָּק.
–
וְכוּלָם חָשְבוּ,
שֶהוּא רוֹצֶה לְהָרִיחַ טַבָּק.
אֲבָל כְּשֶפָּתַח אֶת הַקּוּפְסָא,
יָצְאוּ מִשָּם כַּמָּה עַכְבָּרִים.
–
וּכְשֶ"הַמֶּלְצָרִים" רָאוּ,
אֵיךְ שֶהָעַכְבָּרִים יוֹצְאִים מֵהַקּוּפְסָא
וּבוֹרְחִים,
תֵּיכֶף עָזְבוּ אֶת הָאוֹרְחִים
וְרָצוּ אַחֲרֵי הַעַכְבָּרִים,
כְּמוֹ שֶמְחַיֵיב אוֹתָם הַטֶּבַע שֶלָּהֶם.
–
וְאָז כּוּלָם רָאוּ,
שֶהַצֶּדֶק עִם רַבִּי יוֹנָתָן.
–
–
קריוקי משל החתולים
.
שריפה בחצר
שְׂרֵיפָה בְּחָצֵר
מכתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 64
–
אָדָם עָיֵיף מְאוֹד,
שֶהָלַךְ לִישוֹן בַּלַּיְלָה,
נַגִּיד, בְּשָעָה אַחַת עֶשְׂרֵה.
וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ
בְּשָעָה שָלוֹש.
–
בֶּטַח שֶהוּא יַגִּיד,
שֶאֵין לוֹ כּוֹחַ לָקוּם,
מִשּוּם שֶהוּא עָיֵיף בְּיוֹתֵר.
–
וְאִם עוֹד מַרְגִּיש בְּעַצְמוֹ
קְצָת חוּלְשָה,
אוֹ שֶמַרְגִּיש
שֶיֵּש לוֹ קְצָת חוֹם,
בְּוַדַאי שֶאֵין כּוֹחוֹת בַּגּוּף
לָקוּם בַּשָּעָה הַקְּבוּעָה,
שֶהוּא רָגִיל לָקוּם.
–
אֲבָל אִם אָדָם,
שֶהוּא עָיֵיף מְאוֹד,
וּמַרְגִּיש שֶהוּא חוֹלֶה,
וְהָלַךְ לִישוֹן בְּשָעָה
שְתֵּים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה,
וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ בְּשָעָה אַחַת,
–
וְאוֹמְרִים לוֹ,
שֶיֵּש שְׂרֵיפָה בְּחָצֵר,
"וְעוֹד מְעַט הָאֵש תִּיכָּנֵס
לְתוֹך הַחֶדֶר שֶלְּךָ,
וּמַהֵר תָּקוּם,
כִּי תְּמוּרַת הַיְּגִיעָה
שֶאַתָּה נוֹתֵן עַכְשָיו
תְּקַבֵּל אֶת הַחַיִּים שֶלְּךָ".
–
אָז הוּא לא יַגִּיד תֵּירוּצִים,
שֶאֵין לוֹ כּוֹחַ,
וְאֵין לוֹ מוֹחַ,
וְהוּא קְצָת חוֹלֶה.
אֶלָּא אֲפִילוּ שֶהוּא מַמָּש חוֹלֶה,
הוּא יִתֵּן אֶת כל הַיְּגִיעָה
בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת הַחַיִּים שֶלּוֹ.
שק נופל
שַׂק נוֹפֵל
כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 196
–
בִּזְמַן שֶהָאָדָם עוֹמֵד בָּרְחוֹב,
וּלְיָדוֹ עוֹמֵד שַׂק עִם מַשָּׂא כָּבֵד,
וְהוּא מְבַקֵּש מֵאֲנָשִים שֶעוֹבְרִים עַל יָדוֹ,
שֶיַּעַזְרוּ לוֹ לְהָרִים אֶת הַשַּׂק עַל כְּתֵפָיו,
–
אָז כּל אֶחָד עוֹנֶה לוֹ שֶאֵין לוֹ זְמַן,
אֶלָּא שֶיְּבַקֵּש מֵאִיש אַחֵר:
"הֲלא לא חָסֵר אֲנָשִים,
שֶיְּכוֹלִים לַעֲזוֹר לְךָ,
וְאֵין אַתָּה כל כָּך זָקוּק לְעֶזְרָתִי".
–
מַה שֶאֵין כֵּן אִם הָאָדָם נוֹשֵׂא
שַׂק עִם מַשָּׂא כָּבֵד עַל כְּתֵפָיו,
וְהַשַּׂק כִּמְעַט נִשְמָט מֵעַל כְּתֵפָיו,
וְעוֹמֵד לִיפּוֹל לְגַמְרֵי עַל הָאָרֶץ,
וַאֲנָשִים עוֹבְרִים עַל יָדוֹ,
וְהוּא מְבַקֵּש אָז עֶזְרָה,
שֶיַּעַזְרוּ לוֹ לְסַדֵּר אֶת הַשַּׂק עַל כְּתֵפָיו
שֶלא יִפּוֹל.
–
רוֹאִים שֶאָז, בִּזְמַן כַּזֶּה,
שֶעוֹמֵד לִיפּוֹל הַמַּשָּׂא מֵעַל כְּתֵפָיו,
אֵין אַף אֶחָד שֶיַּגִּיד: "אֵין לִי זְמַן,
תְּבַקֵּש מִמִּישֶהוּ אַחֵר שֶיַּעֲזוֹר לְךָ",
אֶלָּא הָרִאשוֹן שֶנִּמְצָא עַל יָדוֹ,
תֵּיכֶף עוֹזֵר לוֹ.
–
מלך בא לעיר
–
מֶלֶךְ בָּא לָעִיר
כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי סולם", מאמר 13: "מדוע חג הסוכות נקרא "פסח", עמ' 472-473
–
א
–
מֶלֶךְ גָּדוֹל בָּא לָעִיר
וְלא מְסַפְּרִים לְכל הָאֲנָשִים,
אֶלָּא רַק
לְקוֹמֶץ אֲנָשִים סִיפְּרוּ,
–
וְגַם לא לְכוּלָם
נָתְנוּ רְשוּת לְהִיכָּנֵס
אֶלָּא לִיחִידִים,
–
וְגַם הֵם צְרִיכִים
הִשְתַּדְּלוּת גְּדוֹלָה
בֵּין הַשָׂרִים,
שֶיִּהְיֶה לָהֶם
רִישְיוֹן לְהִיכָּנֵס.
–
וּלְאָדָם אֶחָד
נָתְנוּ רַק יְדִיעָה
שֶהַמֶּלֶךְ בָּא,
אֲבָל רְשוּת כְּנִיסָה
לא נָתְנוּ לוֹ.
–
וְהָאָדָם הַזֶּה,
אֵיךְ הוּא
נוֹתֵן תּוֹדָה,
לְאֵלֶּה שֶהוֹדִיעוּ לוֹ.
–
ב
–
וּמִשּוּם זֶה,
שֶמֵּאוֹתָהּ יְדִיעָה
הוּא מַאֲמִין,
–
שֶהַמֶּלֶךְ
בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ
הוֹדִיעַ לוֹ
שֶהוּא נִמְצָא בָּעִיר,
–
הֲגַם שֶלא נָתְנוּ לוֹ
רְשוּת לְהִיכָּנֵס
וּלְשׂוֹחֵחַ עִם הַמֶּלֶךְ,
–
מִכל מָקוֹם
עַל יְדֵי זֶה שֶרוֹאִים
שֶהוּא מַחְשִיב אֶת יְדִיעַת
מְצִיאוּת הַמֶּלֶךְ,
–
תֵּיכֶף נוֹתְנִים לוֹ רְשוּת
לְהִיכָּנֵס וּלְשָרֵת אֶת הַמֶּלֶךְ,
כִּי רוֹאִים שֶהוּא
מַחְשִיב אֶת הַמֶּלֶךְ.
–