ילדים של השכן

 כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 49

 –

הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת חֶסְרוֹנוֹת

אֵצֶל יְלָדִים שֶׁל הַשָּׁכֵן,

וְעַל יְלָדִים שֶׁל עַצְמוֹ

הוּא לא רוֹאֶה.

–

וּכְשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ

אֵיזֶה חֶסְרוֹנוֹת,

תֵּיכֶף הוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד חֲבֵרוֹ,

וּמַתְחִיל לְהַגִּיד אֶת הַמַּעֲלוֹת

שֶׁיֵּשׁ לְהַבָּנִים שֶׁלּוֹ.

–

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה,

מַהִי הָאֱמֶת –

שֶׁיֵּשׁ מַעֲלוֹת לְבָנָיו,

וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בְּרוֹגֶז,

כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ?

 –

וְהָעִנְיָן הוּא כָּךְ,

שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּכָל אָדָם

מַעֲלוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת.

וְכָל אֶחָד מֵהֶם,

הֵן הָאָב עַצְמוֹ וְהֵן הַשָּׁכֵן,

אוֹמְרִים אֱמֶת.

–

אֶלָּא הַשָּׁכֵן

הוּא לא מִתְיַיחֵס

לְהַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי

עִם יַחַס כְּאָב אֵל בֵּן.

הַיְינוּ, שֶׁאֵין לוֹ אוֹתָהּ אַהֲבָה

לַבָּנִים הָאֵלֶּה,

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַאֲבִיהֶם.

.

– 

לָכֵן, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל

עַל הַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי,

הוּא רוֹאֶה רַק

אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם,

כִּי מִזֶּה הוּא יוֹתֵר נֶהֱנָה.

–

כִּי אָז הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת,

שֶׁהוּא בְּמַעֲלָה יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי,

בַּזֶּה שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ

הֵם יוֹתֵר טוֹבִים,

לָכֵן מִסְתַּכֵּל רַק

עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי.

–

וְזֶה הוּא אֱמֶת,

מַה שֶׁרוֹאֶה.

אֲבָל מַה הוּא רוֹאֶה?

רַק אֶת הַדְּבָרִים

שֶׁנֶּהֱנֶה מֵהֶם.

– 

אֲבָל גַּם הָאָב רוֹאֶה

רַק אֶת הָאֱמֶת,

אֶלָּא הוּא מִסְתַּכֵּל

רַק עַל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים,

שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ.

.

.

אֲבָל הַדְּבָרִים הָרָעִים

שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ,

אֶת זֶה הוּא לא רוֹאֶה,

מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה.

–

לָכֵן הוּא אוֹמֵר אֱמֶת,

מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵצֶל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ,

כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל רַק עַל הַדְּבָרִים,

שֶׁיֵּשׁ מִזֶּה לְקַבֵּל הֲנָאָה.

אִם כֵּן הוּא רוֹאֶה

רַק אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהֶם.

–

שוטר תנועה

שוֹטֵר תְּנוּעָה

כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 737

 –

מִטֶּרֶם שֶהִמְצִיאוּ אֶת הַתַּמְרוּרִים

שֶיְּסַדְּרוּ אֶת הַתְּנוּעָה בִּכְלֵי רֶכֶב,

הַסֵּדֶר הָיָה שֶשּוֹטֵר עוֹמֵד

וּמְכַוֵּון אֶת הַתְּנוּעָה.

–

וְאָז הַרְבֵּה אֲנָשִים

הָיוּ מְלֵאֵי טְעָנוֹת וְכַעַס עַל הַשּוֹטְרִים,

שֶהֵם אֵינָם בְּסֵדֶר,

שֶהֵם לא מִסְתַּכְּלִים עַל הַתּוֹר.

–

כִּי לִפְעָמִים הָיָה בָּא אָדָם

וּמְבַקֵּש מֵהַשּוֹטֵר שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה,

הֱיוֹת שֶיֵּש לוֹ אֵיזֶה חוֹלֶה בַּבַּיִת וְכַדּוֹמֶה,

וְהַשּוֹטֵר מְשַנֶּה אֶת הַסֵּדֶר לְפִי שִׂכְלוֹ.

– 

וְאָז כּל אֶחָד הָיָה חוֹשֵב

שֶהַשּוֹטֵר אֵינוֹ בְּסֵדֶר.

–

וְהַרְבֵּה אֲנָשִים

הָיוּ מְרוּצִים,

וְהַרְבֵּה לא.

–

מַה שֶאֵין כֵּן בְּיָמֵינוּ,

שֶמְּסַדֵּר הַתְּנוּעָה נַעֲשָׂה

בְּחִינַת דּוֹמֵם,

בְּלִי שֵׂכֶל,

– 

הִנֵּה עַכְשָיו

כּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ

אֶת גְּזַר דִּינוֹ שֶל הָרַמְזוֹר,

וְאַף אֶחָד לא כּוֹעֵס עָלָיו

וְאַף אֶחָד לא מִתְחַנֵּן אֵלָיו,

שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה.

–

מכונת יריה

כתבי רב"ש כרך א',  ספר "שלבי סולם", עמ' 478

–

סֵדֶר הָעוֹלָם הוּא,

שֶשְּנֵי אֲנָשִים בְּמַחֲלוֹקֶת

יֵש לִפְעָמִים שֶעוֹבְרִים

לְתִגְרַת יָדַיִים.

–

וּמִי שֶהוּא רוֹאֶה שֶאֵינוֹ

יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו,

הוּא לוֹקֵחַ סַכִּין כְּנֶגְדּוֹ.

–

וְהַשֵּנִי שֶהוּא רוֹאֶה

שֶיֵּש לְהַשֵּנִי סַכִּין,

הוּא לוֹקֵחַ אֶקְדָּח.

–

וּכְשֶהַשֵּנִי רוֹאֶה

שֶיֵּש לוֹ אֶקְדָּח,

הוּא לוֹקֵחַ רוֹבֶה וכו',

–

עַד שֶהַשֵּנִי לוֹקֵחַ נֶגְדּוֹ

מְכוֹנַת יְרִיָּיה,

וְאִם יֵש לוֹ מְכוֹנַת יְרִיָּיה,

הַשֵּנִי לוֹקֵחַ טַנְק.

.

–

משל החתולים

מְשַל הַחֲתוּלִים

כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 184-185

–

מְסַפְּרִים עַל רַבִּי יוֹנָתָן,

שֶהָיָה לוֹ וִיכּוּחַ

עִם כּוֹמֶר אֶחָד שֶטָּעַן,

שֶבְּכוֹחוֹ לְשַנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.

–

חָלַק עָלָיו רַבִּי יוֹנָתָן וְאָמַר:

"הַטֶּבַע שֶהַבּוֹרֵא בָּרָא

אִי אֶפְשָר לְשַנוֹת,

אֶלָּא רַק הַבּוֹרֵא יָכוֹל לְשַנּוֹת,

וְהָאָדָם בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְסוּגָל".

.

 

.

מֶה עָשָה הַכּוֹמֶר? –

לָקַח כַּמָּה חֲתוּלִים

לִימֵד אוֹתָם לִהְיוֹת מֶלְצָרִים,

הִלְבִּיש אוֹתָם בְּבִגְדֵי מֶלְצַר,

וְהָלַךְ לְהַזְמִין אֶת הַמֶּלֶך וְהַשָּׂרִים

לַסְּעוּדָה שֶהֵכִין.

– 

לִפְנֵי הַסְעוּדָה,

סִיפֵּר לַמֶּלֶךְ עַל כּל הָעִנְיָין

שֶהָיָה לוֹ עִם רַבִּי יוֹנָתָן.

וְאָז נָתַן פְּקוּדָה,

 –

וְתֵיכֶף וּמִיָּד נִכְנְסוּ הַמֶּלְצָרִים,

הַיְינוּ, הַחֲתוּלִים,

שֶהָיוּ מְלוּבָּשִים בְּדִיּוּק

כְּמוֹ מֶלְצָרִים אֲמִיתִיִּים.

– 

וְהֵם הֵכִינוּ אֶת הַשוּלְחָן,

וְכֵן הֵם הֵבִיאוּ אֶת כּל הַמָּנוֹת

לְכל אֶחָד וְאֶחָד.

–

וְהַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים רָאוּ וְתָמְהוּ

עַל מַעֲשֵׂה הַפְּלָאִים הַזֶה עִם הַמֶלְצָרִים,

וְהִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד

שֶאֵין יוֹתֵר שוּם מָקוֹם לְוִיכּוּחַ.

.

 

.

וְכוּלָם הִתְפַּלְאוּ עַל רַבִּי יוֹנָתָן,

אֵיךְ הוּא יוֹשֵב כּל כָּך בְּשַלְוָוה,

וְאֵינוֹ מִתְפַּעֵל מֵהַמַּעֲשֶׂה

שֶהוֹכִיחַ שָחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן,

שֶיֵש בִּיְדֵי הָאָדָם לְשַנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.

– 

וּמֶה עָשָה אָז רַבִּי יוֹנָתָן? –

לְאַחַר שֶגָמְרוּ אֶת הַסְּעוּדָה,

בְּעוֹד הַמֶּלְצָרִים עוֹמְדִים

וּמְחַכִּים לְשָרֵת אֶת הַכְּלָל­,

הוֹצִיא רַבִּי יוֹנָתָן קוּפְסָה שֶל טַבָּק.

–

וְכוּלָם חָשְבוּ,

שֶהוּא רוֹצֶה לְהָרִיחַ טַבָּק.

אֲבָל כְּשֶפָּתַח אֶת הַקּוּפְסָא,

יָצְאוּ מִשָּם כַּמָּה עַכְבָּרִים.

–

וּכְשֶ"הַמֶּלְצָרִים" רָאוּ,

אֵיךְ שֶהָעַכְבָּרִים יוֹצְאִים מֵהַקּוּפְסָא

וּבוֹרְחִים,

תֵּיכֶף עָזְבוּ אֶת הָאוֹרְחִים

וְרָצוּ אַחֲרֵי הַעַכְבָּרִים,

כְּמוֹ שֶמְחַיֵיב אוֹתָם הַטֶּבַע שֶלָּהֶם.

–

וְאָז כּוּלָם רָאוּ,

שֶהַצֶּדֶק עִם רַבִּי יוֹנָתָן.

–

–

קריוקי משל החתולים

.

שריפה בחצר

מכתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 64

–

אָדָם עָיֵיף מְאוֹד,

שֶהָלַךְ לִישוֹן בַּלַּיְלָה,

נַגִּיד, בְּשָעָה אַחַת עֶשְׂרֵה.

וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ

בְּשָעָה שָלוֹש.

–

בֶּטַח שֶהוּא יַגִּיד,

שֶאֵין לוֹ כּוֹחַ לָקוּם,

מִשּוּם שֶהוּא עָיֵיף בְּיוֹתֵר.

–

וְאִם עוֹד מַרְגִּיש בְּעַצְמוֹ

קְצָת חוּלְשָה,

אוֹ שֶמַרְגִּיש

שֶיֵּש לוֹ קְצָת חוֹם,

בְּוַדַאי שֶאֵין כּוֹחוֹת בַּגּוּף

לָקוּם בַּשָּעָה הַקְּבוּעָה,

שֶהוּא רָגִיל לָקוּם.

–

אֲבָל אִם אָדָם,

שֶהוּא עָיֵיף מְאוֹד,

וּמַרְגִּיש שֶהוּא חוֹלֶה,

וְהָלַךְ לִישוֹן בְּשָעָה

שְתֵּים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה,

וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ בְּשָעָה אַחַת,

–

וְאוֹמְרִים לוֹ,

שֶיֵּש שְׂרֵיפָה בְּחָצֵר,

"וְעוֹד מְעַט הָאֵש תִּיכָּנֵס

לְתוֹך הַחֶדֶר שֶלְּךָ,

וּמַהֵר תָּקוּם,

כִּי תְּמוּרַת הַיְּגִיעָה

שֶאַתָּה נוֹתֵן עַכְשָיו

תְּקַבֵּל אֶת הַחַיִּים שֶלְּךָ".

–

אָז הוּא לא יַגִּיד תֵּירוּצִים,

שֶאֵין לוֹ כּוֹחַ,

וְאֵין לוֹ מוֹחַ,

וְהוּא קְצָת חוֹלֶה.

אֶלָּא אֲפִילוּ שֶהוּא מַמָּש חוֹלֶה,

הוּא יִתֵּן אֶת כל הַיְּגִיעָה

בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת הַחַיִּים שֶלּוֹ.

שק נופל

שַׂק נוֹפֵל

 כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי הסולם", עמ' 196

– 

בִּזְמַן שֶהָאָדָם עוֹמֵד בָּרְחוֹב,

וּלְיָדוֹ עוֹמֵד שַׂק עִם מַשָּׂא כָּבֵד,

וְהוּא מְבַקֵּש מֵאֲנָשִים שֶעוֹבְרִים עַל יָדוֹ,

שֶיַּעַזְרוּ לוֹ לְהָרִים אֶת הַשַּׂק עַל כְּתֵפָיו,

– 

אָז כּל אֶחָד עוֹנֶה לוֹ שֶאֵין לוֹ זְמַן,

אֶלָּא שֶיְּבַקֵּש מֵאִיש אַחֵר:

"הֲלא לא חָסֵר אֲנָשִים,

שֶיְּכוֹלִים לַעֲזוֹר לְךָ,

וְאֵין אַתָּה כל כָּך זָקוּק לְעֶזְרָתִי".

–

מַה שֶאֵין כֵּן אִם הָאָדָם נוֹשֵׂא

שַׂק עִם מַשָּׂא כָּבֵד עַל כְּתֵפָיו,

וְהַשַּׂק כִּמְעַט נִשְמָט מֵעַל כְּתֵפָיו,

וְעוֹמֵד לִיפּוֹל לְגַמְרֵי עַל הָאָרֶץ,

וַאֲנָשִים עוֹבְרִים עַל יָדוֹ,

וְהוּא מְבַקֵּש אָז עֶזְרָה,

שֶיַּעַזְרוּ לוֹ לְסַדֵּר אֶת הַשַּׂק עַל כְּתֵפָיו

שֶלא יִפּוֹל.

 –

רוֹאִים שֶאָז, בִּזְמַן כַּזֶּה,

שֶעוֹמֵד לִיפּוֹל הַמַּשָּׂא מֵעַל כְּתֵפָיו,

אֵין אַף אֶחָד שֶיַּגִּיד: "אֵין לִי זְמַן,

תְּבַקֵּש מִמִּישֶהוּ אַחֵר שֶיַּעֲזוֹר לְךָ",

אֶלָּא הָרִאשוֹן שֶנִּמְצָא עַל יָדוֹ,

תֵּיכֶף עוֹזֵר לוֹ.

–

–

מלך בא לעיר

–

מֶלֶךְ בָּא לָעִיר

כתבי רב"ש כרך א', ספר "שלבי סולם", מאמר 13: "מדוע חג הסוכות נקרא "פסח", עמ' 472-473

– 

א

– 

מֶלֶךְ גָּדוֹל בָּא לָעִיר

וְלא מְסַפְּרִים לְכל הָאֲנָשִים,

אֶלָּא רַק

לְקוֹמֶץ אֲנָשִים סִיפְּרוּ,

–

וְגַם לא לְכוּלָם

נָתְנוּ רְשוּת לְהִיכָּנֵס

אֶלָּא לִיחִידִים,

–

וְגַם הֵם צְרִיכִים

הִשְתַּדְּלוּת גְּדוֹלָה

בֵּין הַשָׂרִים,

שֶיִּהְיֶה לָהֶם

רִישְיוֹן לְהִיכָּנֵס.

–

וּלְאָדָם אֶחָד

נָתְנוּ רַק יְדִיעָה

שֶהַמֶּלֶךְ בָּא,

אֲבָל רְשוּת כְּנִיסָה

לא נָתְנוּ לוֹ.

–

וְהָאָדָם הַזֶּה,

אֵיךְ הוּא

נוֹתֵן תּוֹדָה,

לְאֵלֶּה שֶהוֹדִיעוּ לוֹ.

–

ב

–

וּמִשּוּם זֶה,

שֶמֵּאוֹתָהּ יְדִיעָה

הוּא מַאֲמִין,

–

שֶהַמֶּלֶךְ

בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ

הוֹדִיעַ לוֹ

שֶהוּא נִמְצָא בָּעִיר,

–

הֲגַם שֶלא נָתְנוּ לוֹ

רְשוּת לְהִיכָּנֵס

וּלְשׂוֹחֵחַ עִם הַמֶּלֶךְ,

–

מִכל מָקוֹם

עַל יְדֵי זֶה שֶרוֹאִים

שֶהוּא מַחְשִיב אֶת יְדִיעַת

מְצִיאוּת הַמֶּלֶךְ,

–

תֵּיכֶף נוֹתְנִים לוֹ רְשוּת

לְהִיכָּנֵס וּלְשָרֵת אֶת הַמֶּלֶךְ,

כִּי רוֹאִים שֶהוּא

מַחְשִיב אֶת הַמֶּלֶךְ.

–